משחקי הכס I סיפורים שהיו באמת

פמיניזם? שיוויון בין המינים? פערי שכר ונשים בתפקידי מפתח? היום אולי כבר לא, אבל מספרים שפעם היה פה שמח, קצת לפני שנולדנו – בתקופה הצלבנית.

לא רבים זוכרים את מליסנדה המלכה הצלבנית שנולדה ומתה בירושלים וגם מלכה בה. במאה ה12 ההיסטוריון וויליאם מצור, שהתגורר בעיר צור שבלבנון והיה בן להורים ממוצא איטלקי או צרפתי, דור רביעי בממלכת ירושלים הצלבנית, תיאר את המלכה הצלבנית מליסנדה:

"היא הייתה אשה נבונה ביותר, מלאת ניסיון כמעט בכל ענייני המדינה, אשר התגברה לחלוטין על הנכות של היותה אישה ויכלה לקחת אחריות על עניינים חשובים ביותר"

Fulk of Anjou Marries Queen Melissane(detail) French c. 1460 Guillaume de Tyr. Historie de la Conquete de Jeusalem. MS. Fr. 2629, fol. 167, Bibloteque Nationale, Paris Medieval Women’s Calendar 6/1999

Fulk of Anjou Marries Queen Melissane(detail) French c. 1460 Guillaume de Tyr. Historie de la Conquete de Jeusalem. MS. Fr. 2629, fol. 167, Bibloteque Nationale, Paris Medieval Women’s Calendar 6/1999

מליסנדה נולדה למלך בלדווין השני בשנת 1105, בת בכורה מארבע בנות לאביה המלך ולאמה מורפיה שהייתה ארמנית – היו אלה נשואי ״תערובת״ פוליטיים בין האב הלטיני לאם המזרחית. כדי לחזק את ממלכתו ואת בתו שעתידה הייתה לרשת אותו, השיא בלדווין השני את מליסנדה לפולק רוזן אנז'ו שהיה חייל צלבני נלהב ואדם בעל ממון וכתוצאה מהנישואים, פולק הפך ליורש של בלדווין. שאיפותיו הפוליטיות של פולק התגלו במהרה ובלדווין שחשש שהממלכה תגזל מידי בתו, הכתיר את השלושה בטקס ממלכתי מיד לאחר הולדת בנם של מליסנדה ופולק – שנקרא גם הוא בלדווין -השלישי. בדרך זו, המלך חשב לחזק את בתו ולהבטיח כי היא תהיה האפוטרופוס על בנה – בתקווה שירש אותה בהמשך.

דרכה של מליסנדה בעולם השלטון והכוח של ימי הביניים לא הייתה פשוטה כלל. היא התמודדה עם מרידות, מלחמות אזרחים עקובות מדם, קונספירציות ואפילו נאלצה למצוא מסתור מפני בנה שאיים להרוג אותה ונמלטה למצודת העיר (מגדל דוד כמובן)

רגע, להימלט מפני בנה שאיים להרוג אותה?? נחזור צעד אחורה, הסיפור הסתבך:

בשנת 1143 בעלה של מליסנדה, פולק, מת בתאונת ציד והיא הפכה לשליטה בשם בנה בולדווין השלישי, היורש הזכר. מליסנדה הודיעה לבנה שהוא צעיר מכדי לרשת את אביו. בולדווין השלישי, אולי בפרץ כעס של מרד גיל הנעורים, לא חשב לרגע לקבל את תשובתה של אמו ונאבק בה על השלטון בממלכת ירושלים הצלבנית. בלדווין הטיל מצור על העיר ירושלים ועל אמו השולטת בה (מצור שכזכור מליסנדה בילתה בתוך מגדל דוד) ולאחריו הגיעו האם ובנה להסכמה על חלוקת הממלכה. וכך, על אף המאבקים, מליסנדה הייתה למלכה שלטת משנת 1131 ועד למותה בשנת 1161, אז נקברה לצד אמה הארמנית בהר הזיתים. היא הפכה לבת ברית של בנה ואף ישבה לצדו במועצה מכרעת בדמשק בשנת 1148.

"מליסנדה.. עסקה בשיפור פני העיר לטובת הציבור ובין היתר בחידוש השווקים.."

"מליסנדה.. עסקה בשיפור פני העיר לטובת הציבור ובין היתר בחידוש השווקים.." צילום: ריקי רחמן

בין כל פעולותיה הרבות בעיר נודעה מליסנדה גם כפטרונית של אדריכלות ואומנות. היא עסקה בשיפור פני העיר לטובת הציבור ובין היתר בחידוש השווקים ובהריסת תחנת קמח במטרה לאפשר לציבור הרחב מעבר קל דרך שער הכניסה לרובע הפטריארך. היא תמכה בכנסיות ובמנזרים ובמשך בימי מלכותה נבנו לא מעט מקומות חשובים בירושלים ומחוצה לה. מתנותיה הרבות לכנסיה היו נכס תרבותי ופוליטי כאחד ובזכותן הכנסייה תמכה בה בתקופות של מאבקי כוח ומלחמות פנים.

אחד הפריטים היפים והעדינים המיוחסים לה הוא "ספר התפילות של המלכה מליסנדה", או "ספר התהילים של מליסנדה" שהעניק לה בעלה פולק. לספר, השמור כיום במוזיאון הבריטי בלונדון, כריכת שנהב מגולפת ומשובצת באבני חן, הוא עוצב בידי אמנים סורים וארמנים ונכתב בסקריפטוריום (חדר הכתיבה) של כנסיית הקבר.

איור מתוך "ספר התהילים של מליסנדה" ממאגר ויקישיתוף

איור מתוך "ספר התהילים של מליסנדה" ממאגר ויקישיתוף

רוצים לשמוע עוד על השילוב הבלתי אפשרי בין מלחמות אכזריות ועקובות מדם לרוחניות נוצרית עדינה? על הסגנון האמנותי המיוחד שהיה נפוץ בזמן שלטונה של המלכה מליסנדה, הנסיכה הירושלמית שנולדה למלך לטיני ולאישה ארמנית ועל המיזוג התרבויות שהוליד שילוב של מוטיבים ביזנטיים, מוסלמיים ולטינים מערביים? הצטרפו אלינו לסיור משחקי הכס – סיפורים שהיו באמת  >>

 

24.3.2017, סיור מסה: משחקי הכס  -בעקבות מפעלי הבניה של המלך הורדוסבמסגרת סדרת "ירושלים הבנויה"

 

מסעותיו של קצין וג'נטלמן המפליג במעמקי האדמה על דלת עץ

הר הבית היה אחד ממפעלי הבנייה העצומים שידעה ירושלים בתולדותיה והחפירה הארכיאולוגית שנערכת במקום היא ממפעלי החפירה הגדולים בתולדות הארכיאולוגיה.

נפגשנו עם ד"ר אבי סלומון, הארכיאולוג הראשי של הקרן למורשת הכותל, שחופר בכותל כבר 16 שנה וחפר לצדו של פרופ' דן בהט, בין הארכיאולוגים הישראלים הראשונים שחפרו את מנהרות הכותל. למרות שהחפירות באתר התחילו כבר במאה ה-19, מפתיע לגלות שגם היום הארכיאולוגים ממשיכים לחשוף ממצאים חדשים ומרתקים: בניין ענק בין קמרונות, אולם מפואר, מקוואות, אבנים גדולות ועוד.

אחד ה-גיבורים של דר' אבי סלומון הוא צ'ארלס וורן שהגיע לירושלים לפני מאה וחמישים שנה. וורן, קצין בריטי בחיל ההנדסה נשלח לארץ ישראל על ידי החברה לחקר ארץ ישראל כדי לחקור את הארץ ואת ירושלים ונמנה על החוקרים הראשונים שחפרו את הארץ. אבל בירושלים, כמו בירושלים, הדברים אף פעם לא פשוטים כמו שהם נראים ורצונו של וורן לחקור ולחפור את הר הבית נתקל בהתנגדויות נחרצות מצד אנשי דת. וורן לא הסתפק ב"לא" כתשובה וכפתרון יצירתי, הוא חפר פירים לאורך הכתלים של ההר.

 Charles Warren

Charles Warren, By Wikipedia, published in the UK before 1927

יצירתי כבר אמרנו? דמיינו את וורן, קצין וג'נטלמן, שנאלץ לחפור פירים במעמקי האדמה כדי לחשוף את סיפורו של הר הבית. סלומון מספר שבחפירות הראשונות וורן נכנס וזחל אל מחילה חשוכה באדמה דרך מנזר האחיות ציון, ושט על גבי רפסודה קטנה שאלתר מדלתות ישנות כשבידו לפיד שהאיר את דרכו. באחת הפרצות שמצא במחילה, הוציא את ראשו החוצה אל פני האדמה וראה אורוות סוסים. בעל האורווה שראה דמות אדם מגיחה מבטן האדמה, פניה מכוסות באדמה ובידה לפיד אש בוער – היה בטוח שהוא רואה את השטן עלי אדמות וכמעט קיבל התקף לב!

וורן חפר בתנאים קשים, בזחילה, בחשכה ולאור נרות, אך למרות התנאים הקשים הללו הוא הצליח לערוך מדידות מרשימות ביותר. בין גילויו המרשימים הוא מצא את "מעבר הסתרים", את "אולם הבונים" (שאת שמו נתן לו וורן על שם "קהילת" הבונים החופשיים אליה השתייך) וכמובן את קיר הכותל המערבי.

שרטוט מפת הר הבית מאת: צ'ארלס וורן

שרטוט מפת הר הבית מאת: צ'ארלס וורן

וורן הוביל קבוצות רבות אל ממצאי חפירותיו, ביניהם גם יהודים.

"לפני רדתנו לשם הציגו לי הרבנים שאלות רבות. עיקר חששם היה אם משוכנע אני שאיננו יורדים אל מתחת לתחום המקדש, שכן על פי מסורתם, ספר תורה קבור אי שם בתחום זה. אחרי שהרגעתי אותם, ירדו אחרי ואני ספרתי אותם כדי לוודא שאיש לא אבד לנו. משם הובלתי אותם לראות את מעיין המים שגילינו, בעומק 52 רגליים מתחת לנקודה שבה עמדנו. שאבתי פחית מים, הם טעמו ממנה והכריזו כי המים טעימים; אחר כך הטלתי אבן למטה כדי שישמעו את קול שקשוקה, והם החרו והחזיקו אחרי. הורדתי תאורה … כדי שיוכלו להתבונן בכותל הישן המהוקצע להפליא בעומק של רגליים כה רבות מתחתנו, והסברתי להם כי בעבר, הייתה חומה זו חשופה לעין …"

(מתוך "ירושלים של מטה" מאת צ'ארלס וורן בהוצאת משרד הביטחון, 1987, עמ' 243-244)

רוצים לשמוע עוד על הגילויים במנהרות הכותל? על הר הבית שהיה מפלאי העולם העתיק? וכמובן על הורדוס, המלך שאישיותו שנויה במחלוקת אך על גדולתו כבנאי אין עוררין? הצטרפו אלינו לסיור מרתק בעקבות מפעלי הבנייה האדירים שבנה בירושלים>>

 

3.3.2017, סיור מסה: שיגעון גדלות  -בעקבות מפעלי הבניה של המלך הורדוסבמסגרת סדרת "ירושלים הבנויה"

 

מי מכיר את משקה הסוס?

המשקאות המסורתיים בירושלים מלמדים לא מעט על החברה המקומית. בני האדם השכילו תמיד לנצל את חומרי הגלם המצויים בארצם לשימוש ביתי ותעשייתי בעולם המזון והמשקה ודרך המשקאות המסורתיים ניתן להכיר את גידולי הארץ ואת טעמם של תושביה.

חלק מהמזונות ומהמשקאות המסורתיים האלה נעלמו. גם בחברה המסורתית המקומית החליפו משקאות חדשים כדוגמת קוקה קולה, פנטה, ספרייט ושאר משקאות תעשייתיים את המשקה המקומי. עם זאת, ישנם משקאות ומאכלים  ששרדו ושורדים את השינויים הדרמטיים שהביאו עמן המהפכות הטכנולוגיות בתעשיית המזון והשתייה.

המזרח במערב, סיור על משקאות מסורתיים בירושלים

צילום: ריקי רחמן

אחד המשקאות המפורסמים באזורינו הוא משקה הסוס או השוש העשוי משוש קרח או בשפת המקום הליקריץ ובעגה הירושלמית, הבמבליק. המשקה המפורסם שאותו שותים בימי צום הרמאדן הוא הסוס המובסס על צמח השוש קרח – צמח רב שנתי המופיע כבר במקורות היהודיים מתקופת המשנה.

צמח השוש הקרח היה שימושי מאוד הן בתחום המזון, השתייה הרפואה ואף העישון. התושבים השתמשו בשורש הצמח בייצור גומי לעיסה, להוספת ריח לטבק, להכנת ממתקים וגם הוסיפו אותו למשקאות אלכוהוליים כמו למשל במשקה הערק. מן הצמח גם הכינו תרופות שנועדו לתת מענה לבעיות שונות ומגוונות: להורדת חום, לטיפול בבעיות בכליות, בריאות בקיבה ובכבד ונגד שיעול וצרידות. גם היום ניתן למצוא את מקלות השוש בשווקים השונים בעיר העתיקה וגם במחנה יהודה וברמלה.

המזרח במערב, סיור על משקאות מסורתיים בירושלים

צילום: ריקי רחמן

מבין השימושים של צמח זה, היה נפוץ מאוד משקה הסוס. טעמו של המשקה מתוק מאוד – למעשה הוא כל-כך מתוק שכל משקה שתשתו אחריו יהיה מתוק מאוד גם הוא, ולאחר השתייה הוא משאיר בגרון תחושת רטיבות שנשארת לאורך זמן רב. עד היום בימי צום הרמאדן נוהגים  ערביי ירושלים המוסלמים לשתות את המשקה שנועד להקל על הצמים בימי הצום הארוך.

אסף הרופא בן המאה ה – 6 כתב בספרו על הצמח:

"… ויועיל לכל נגעי הריאות, וגם לנוחרים מגרונותיהם ואשר יבשו הריאות שלהם בחום ובצמא, לרטב ולחשב לבניתם, להסיר יובש הלשון, להעביר כאב הכבד.. ולהעמיד הצמאה. ויועיל לכל מצוקות הנפש ולכל חולי …"

(ניסים קריספיל, 'ילקוט הצמחים')

רוצים לשמוע עוד על המשקה המיוחד ולטעום משקאות מסורתיים שהולכים ונעלמים מהחנויות? הצטרפו אלינו לסיור מיוחד בעקבות המשקאות המסורתיים של ירושלים >>  

בית המרזח והפנסיון של משפחת לנדהולט

הבירה מעולם לא הייתה מאוד נפוצה בארץ ישראל ויש שיגידו שגם היום הישראלים אינם נחשבים לשותי בירה מובהקים. במהלך תקופות ארוכות בהיסטוריה יבול הדגן בארץ לא הספיק למחיית התושבים ואפשר להניח שמחסור זה הוא בין הסיבות לעובדה שהבירה, המבוססת על שעורה, אינה משקה פופולרי במיוחד בארצנו, לעומת מסופוטמיה ומצרים למשל בהן בימי קדם הבירה הייתה משקה פופולרי בבתי המרזח המקומיים.

עיר הבירה, מפגש על ייצור ושתיית בירה בירושלים

צילום: ריקי רחמן

במהלך מאות שנות שלטון מוסלמי בארץ ישראל  נאסר או נדרש להצניע את השימוש באלכוהול ולכן הבירה לא יכולה הייתה להתפתח. בניגוד לבירה היין הצליח לשרוד בירושלים בין היתר משום שהיה בעל משמעות דתית הן בעולם היהודי והן בעולם הנוצרי והשתמשו בו לצרכי קודש כדוגמת הקידוש והמיסה אך גם לצרכים פרטיים. הצריכה של היין הייתה ביתית וצנועה מאוד וחלו איסורים והיטלים על ייצור היין וכמות הייצור ובכלל זה איסור מכירה של אלכוהול למוסלמים.

המקורות על הבירה לאורך ההיסטוריה בארץ ישראל ובירושלים מעטים מאוד. עם זאת, בעת החדשה ובעיקר עם חדירת המעצמות והתושבים האירופאים שהביאו  לארץ את תרבותם ומנהגיהם הבירה החלה להופיע בירושלים וקמו מבשלות שיכר ובתי מרזח. בין אלה שייצרו בירה ושתו אותה היו הטמפלרים שהגיעו לארץ במחצית השנייה של המאה ה-19.

אחת ממבשלות הבירה המוכרות בירושלים הייתה מבשלת הבירה ובית המרזח של משפחת לנדהולט במושבה הגרמנית. בני משפחת לנדהולט בנו את ביתם בשנת 1875 ופתחו בו בית מרזח – (פאב) ופנסיון שהיו מוכרים על בני המושבה ועל מדריכי התיירים של אותם הימים. בית המרזח היה מקום שבו התכנסו בני המושבה לאחר העבודה ובו יכלו בני המקום להתעדכן בנעשה בסביבה. המקום פעל כנראה עוד מסוף המאה ה-19 ולאורך ימי שלטון המנדט עד למלחמת העולם השנייה.

"..ייצרו בני המשפחה את הבירה במבשלה שהקימו בבניין החאן בו שוכן היום תיאטרון החאן."

"..ייצרו בני המשפחה את הבירה במבשלה שהקימו בבניין החאן בו שוכן היום תיאטרון החאן." צילום דר אבישי טייכר מתוך אתר פיקיוויקי

עוד לפני פתיחת בית המרזח בביתם שבמושבה ייצרו בני המשפחה את הבירה במבשלה שהקימו בבניין החאן בו שוכן היום תיאטרון החאן בסמוך לתחנת הרכבת. בספרו על המושבה הגרמנית מזכיר האדריכל דוד קרוינקר את השערתו של הסופר חיים באר לפיה בית השכר של ריכרד ווגנר עליו כותב ש"י עגנון בספרו תמול שלשום הוא למעשה בית המרזח של משפחת לנדהולט:

"סמוך לבית הנתיבות עומד בית שכר גדול של ריכרד ווגנר… כל זמן שהיו הזקנים חיים היתה היא (אשתו) עושה עם אביה קרוניות ועגלות, וריכרד היה עושה עם אביו יין לכמרים. משמתו הזקנים הניחה היא את מלאכתה והוא הניח את מלאכתו ועשו להם בית שכר שנותן פרנסה קלה בפנים שוחקות"

(ש"י עגנון, תמול שלשום)

רוצים לשמוע עוד על ההיסטוריה של הבירה בירושלים ולטעום בירות ירושלמיות מצוינות? הצטרפו אלינו למפגש שכולו בירה>>

קפה של מהפכות ובוהמה

בחיפוש אחר תרבות הקפה ובתי הקפה בירושלים, מצאנו ספר מיוחד ויוצא דופן הנקרא "הקפה וגידולו בארץ" שכתב ישראל גינדל בשנת 1959. בהקדמה לספר גינדל כתב:

"את גרעיני הקפה מביאים ארצה, כאמור, מארצות חוץ. בעת כתיבת טורים אלה, מוציא אוצר המדינה למעלה מ-2 מיליוני דולרים בשנה ליבוא קפה בכל צורותיו – כגרעינים, כקפה טחון וכאבקה מסיסה.. כן קונים בארצות חוץ את קליפת הפרי, האהובה על בני העדה התימנית. אע"פ כן מורגש מחסור בקפה, והשימוש בו מוגבל עד למינימום. ועוד זאת: הגרעינים המובאים לארץ הם מזנים שמחירם זול. שתיית המשקה הדל שאפשר להכין מהם, גורמת עגמת נפש לבעלי טעם היודעים מהו קפה משובח. בדרך כלל מביאים ארצה את המין Coffea robusta Lind, שמחירו בשוק העולמי כמחצית מחירו של המין שאימצנו בארץ, C. Arabica L.."
(גינדל ישראל, הקפה וגידולו בארץ)

באתר האינטרנט של מינהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני, נכתב על גינדל,

"בשנת 1956 החל ד"ר גינדל לבדוק את אפשריות גידול עץ הקפה בארץ, וערך ניסיונות בזנים שונים של מין זה. הוא נטע חלקות אימוץ וניסיונות במסגרת הפקולטה לחקלאות ברחובות ובקיבוצים כברי ואיילון. למרות התוצאות המעודדות לא נראתה כדאיות כלכלית."

חבל! אבל הקפה אינו מוצר חדש בארץ ישראל וירושלים, וגם בית הקפה אינו מוסד חדש בעיר. בתי הקפה בירושלים הם מהראשונים בעולם – הם הוקמו מעט אחרי בתי הקפה של איסטנבול וכבר במאה ה-16 נמצאו בתי הקפה בירושלים ובארץ ישראל. יחסם של השלטונות לבתי הקפה בירושלים לא היה פשוט: הם ראו בבית הקפה מקום שבו מבזבזים זמן, שבגללו לא הולכים לתפילות ומקום שמוציא את היושבים בו לתרבות רעה. ההתנגדות הפעילה של השלטונות הביאה להוצאת צווים לסגירת חלק מבתי הקפה בעיר – אולי גם בשל החשש שנרקמים בהם מזימות נגד השלטון.

שותי העיר : סיור על קפה של מהפכות ובוהמה

צילום: ריקי רחמן

על בתי הקפה בירושלים כתב הנוסע ההולנדי ליאונרד ראוולף בשנת 1573

"חוץ משתיית מים יש גם מיני משקה שקונים בחנויות פתוחות, שבהן אפשר לשבת על הרצפה או על השטיחים ולשתות יחד. בין השאר יש משקה טוב מאוד שנקרא קאוואב, שהוא שחור כמעט כמו דיו והוא טוב מאוד למחלות, בעיקר לאלו שבבטן. המקומיים שותים אותו מוקדם בבוקר … הם מקרבים את הכוס אל שפתותיהם ולוגמים ממנו מעט בכל פעם …"
(הציטוטים מתוך הספר פאשות, פלחים ופיראטים מאת יעל בוכמן)

תיאורו של ראוולף האירופי לא מפתיע במיוחד משום שבמאה ה-16 הקפה עדיין לא היה מוכר באירופה, אבל גם במאה ה-19 כשבאירופה פרחו בתי קפה רבים, הנוסעים והתיירים בירושלים תיארו את בתי הקפה הירושלמיים "בהתפעלות":

"לעומת זאת חשובים ביותר בתי הקפה, כמו בכל ארצות המזרח. ספרתי בירושלים כעשרים, אף אחד מהם אינו יפה ואחדים מכוערים ממש.. בבית הקפה או ב'חדר הקפה' מטבחון וספות ערוכות לאורך הקירות לנוחיות האורחים. המטבח.. לרוב ליד הכניסה, ותמיד יש בו גחלים ומים חמים או רותחים בכלי נחושת גדולים.. ואז נמזג הקפה, בדרך כלל מכלי בישול מול פני האורח שמקבל את המשקה כאשר הוא רותח. מסיבה זו גומעים אותו באיטיות רבה.."

שותי העיר : סיור על קפה של מהפכות ובוהמה

צילום: ריקי רחמן

מסורת הקפה העתיקה של ירושלים נמשכה גם במהלך המאה ה-20 עם הקמתם של בתי הקפה שהוקמו ב"משולש הירושלמי" המפורסם והפכו למוסדות מיתולוגיים. בבתי הקפה האלה ישבו אנשי הבוהמה הירושלמית, אנשי הממשל הבריטי, חיילי הגנה, סופרים, סטודנטים ועוד. הסופר אהרון אפלפלד כתב בספרו 'ועוד היום גדול' משנת 2001:

"בתי הקפה בירושלים בשנות החמישים והשישים היו עדיין שקטים, בלא מוזיקה, ונשתמרו בהם הריחות והגינונים של בתי הקפה באירופה. כך קפה "רחביה" ברחביה, "עטרה" ברחוב בן יהודה, קפה וינה ברחוב יפו, חרמון ברחוב הקרן הקיימת.. כולם נסגרו בינתיים"

בסיור בעקבות בתי הקפה של פעם נשמע על המוסדות שנסגרו, נבקר בבתי קפה מיתולוגיים שעדיין מקיימים את המסורת בהצלחה וכמובן, נשב על קפה ועוגה ב"תמול שלשום", בית הקפה הכי ירושלמי בעיר! הצטרפו אלינו >>

אוויר הרים צלול כיין

תעשיית גידול הגפנים בארץ ישראל ובפרט בסביבות ירושלים נודעה מימי קדם. לאורך ההיסטוריה ייצור היין היה חלק בלתי נפרד מתולדות הארץ – היהודים והנוצרים שתו יין להנאה ולמשקה היה גם תפקיד חשוב בפולחן הדתי. לעומת זאת, לפי חוקי הדת המוסלמית שתיית אלכוהול אסורה וכדי להגן על חוקי הדת, לאורך שנות השלטון המוסלמי בארץ הוצאו צווים האוסרים על מוסלמים לשתות יין. למרות החוקים והצווים שהוצאו, נוסעים ותיירים שביקרו בארץ במהלך המאה ה-16, כאשר ירושלים הייתה תחת שלטון מוסלמי, כתבו כי בחשאי ניתן היה לקנות יין גם בירושלים. בשנות השלטון המוסלמי ייצור היין נותר בידי הנוצרים והיהודים ונעשה בצנעה, והמכירה למוסלמים נאסרה. הגזירה לא הייתה קלה לאף אחד מהצדדים ותעודות מתקופות שונות מעידות שלמרות הצווים והחוקים – יהודים ונוצרים מכרו יין למוסלמים והמוסלמים – שתו.

שותי העיר : סיור בעקבות תרבות השתייה בירושלים

צילום: ריקי רחמן

במאה ה-17, בתקופת השלטון העות'מאני בארץ, יהודים שחיו בירושלים הכינו יין ביתי לצריכה פרטית. מעיד על כך רבי משה פוריית שביקר בירושלים במהלך המאה ה-17

"קונים את הענבים במשקל.. אין סוחטים את הענבים אלא שמים אותם בשקי בד גדולים ודורכים אותם ברגלים.. את הקצף יש להוריד מן היין המורתח ומשתמשים בו גם לעשיית יי"ש"

במאה ה-19 גדל מספרם של התושבים הנוצרים והיהודים בירושלים, ולצד פיתוח תעשייתי החלה להתפתח גם תעשיית יין. החל מאמצע המאה ה-19 יהודים שחיו בתוך העיר העתיקה הקימו בה יקבים. יקבים אלה הוקמו עוד לפני היקבים המפורסמים שהקים בישראל הברון דה רוטשילד וחלקם פעילים עד היום. בין היקבים השונים שהוקמו בתוך העיר העתיקה היה היקב של משפחת ג'יניאו הספרדית שפעל בבית ברחוב היהודים שבתחומי הרובע היהודי החל משנות ה-40 של המאה ה-19. היקב שכן בקומה התחתונה של הבית והכינו בו סוגים שונים של יינות מתוקים: אליקנט, מוסקט ומאלגה וכיאה לרוח התקופה, גם היינות שהתקלקלו לא נזרקו לפח! מהיינות שהחמיצו הכינו בני המשפחה חומץ בן יין. עם הזמן היקב המשפחתי התפתח וגדל ובני משפחת ג'יניאו ייצרו גם עראק מפורסם, קוניאק, שרי, ברנדי ואף וודקה. עם השנים נוסף ליקב גם לוגו מקסים ומרשים שהפך להיות סמל המשפחה ונפתחה גם חנות לממכר משקאות ברחבת מגדל דוד (שער יפו). בני המשפחה נכנסו גם לעסקי הייבוא והיו בקשרי עבודה עם הבריטים, המוסלמים, הנוצרים וכמובן גם עם היהודים.

שותי העיר : סיור בעקבות תרבות השתייה בירושלים

צילום: ריקי רחמן

בין היקבים הראשונים שהוקמו בירושלים היו גם יקב שור, יקבי טפרברג (הפעיל מאוד גם היום) והיקב של רחל די-שיינקרקע – "מוכרת השיכר". ספרי הזיכרונות של תושבי העיר במאה ה-19 מלמדים שהכנת היין הייתה חלק מתפקידן של הנשים שתמכו כלכלית במשפחותיהן. נשים רבות שהיו בעלות אופי יזמי חיפשו דרך להביא פרנסה והקימו ברבות הימים מפעלים חשובים הפעילים עד היום (אחד המוכרים שבהם היא מאפיית ברמן הירושלמית שהוקמה על ידי אם המשפחה קרישה). איטה ילין מתארת את התפקיד של אמה ביקב המשפחתי בספרה 'לצאצאי':

"..את היין מכינים בביתנו לכל השנה.. בבוקר השכם הייתה אמי הולכת עם שני המלווים המומחים לדבר, לקנות אצל פלחי חברון כמה מאות רוטלים ענבים לבנים ושחורים ששקלו אותם במקום הקנייה.. אחרי שהכינו את הזירים הגדולים וקטפו את גרגירי הענבים שבאשכולות, שמו את הגרגירים שוב בכלי נחושת גדולים, שבהם השתמשו גם לכביסה אחרי שניקו אותם, אז התחילו הגברים, אחרי רחצם את רגליהם היטב, במלאכת הענבים, דרכו אותם היטב עד שלא נשארה טפה בקליפת הענב.. את כל העבודה הזאת היו עושים במרתף.. היו כמה מיני יין: מתוק, חזק, אדום, בהיר וכהה.."

רוצים לשמוע (ובעיקר לטעום) עוד על היינות הירושלמים? הצטרפו אלינו לערב יין מיוחד בו נכיר את היקבים שהוקמו בעיר במהלך השנים ונטעם יינות ירושלמים מצוינים >>

מהמירנדה דה חנוכה ועד הרב קוק

נר ראשון של חנוכה התרע"ח חל ב-9 בדצמבר 1917, יום כיבוש ירושלים על ידי חיילי הצבא הבריטי. הסמיכות בין הצהרת בלפור ב-2 בנובמבר 1917 לבין כיבושה של ירושלים על ידי הבריטים, שנתפסו בעיני היישוב היהודי בירושלים והיהודים בתפוצות כמשחררים, הייתה בעלת משמעות רבה. באותה עת, גד פרומקין, שהיה שופט בית המשפט העליון הציע לרב קוק להפוך את ה-9 בדצמבר ליום חג וכתב לו

"… ומרשה אני לעצמי להציע לפני כבוד תורתו שבמקום התשיעי לדצמבר יקבע כ"ד כסלו ליום הודיה ושבח, וכי מדי שנה בשנה יתאספו ביום זה בבתי הכנסת בשעה שבין מנחה ומעריב לערוך תפילה מיוחדת המתאימה למאורעות היום ולגמור את התפילה בהדלקת נר חנוכה בחגיגיות"
(נלקח מתוך אתר הארכיון הציוני)

סיור חנוכיות, העיר העתיקה, מוזיאון מגדל דוד

צילום: ניצן אסף

גם אליעזר בן יהודה התייחס לקשר שבין ניצחון החשמונאים במרד נגד היוונים לבין כיבוש ירושלים על ידי הבריטים וכתב במאמרו "חנוכה חשמונאית":

"ארץ נחלת אבותינו הולכת ונכבשת. אמנם לא חיילות יהודים כובשים את הארץ, זרים כובשים אותה, אך אלה הזרים הכובשים הכריזו גלוי לכל העולם, כי הם כובשים אותה למען השיבה לעם ישראל! … ובכל מרחק הזמן ובכל שינוי מסיבות העניינים אין ספק, כי החנוכה הנוכחית היא היותר דומה לחנוכה הראשונה של החשמונאים בעצמם. בחנוכה זו אנו עומדים פנים בפנים עם מאורע אולי עוד יותר גדול לעמנו מהמאורע של חנוכת החשמונאים הראשונה, ולכן, יהיו נא איפוא דברי הימים ההם לנו לעיניים".

גד פרומקין ואליעזר בן יהודה לא היו יחידים בתחושותיהם – הישוב היהודי בירושלים והיהודים בתפוצות חשו כי נס חג החנוכה שוב האיר את בתיהם! אבל להיסטוריה יש חוקים משלה – הזיכרון של נס "המחודש" כמעט ונשכח ויום חג לאומי חדש לא התקבע

המירנדה דה חנוכה

חג החנוכה הוא חג היסטורי הנחגג  בכל קהילות ישראל. לתלמידי תלמוד התורה הספרדי ברובע היהודי בירושלים היה מנהג יפה במיוחד בשם "מירנדה דה חנוכה". יעקב יהושע כתב בספרו ילדות בירושלים הישנה:

"מתחילת כסלו התחילו ילדי תלמוד תורה של ירושלים לשוטט בחצרותיה ובפיהם פזמון, אשר אלה שנולדו וגדלו בה עודם זוכרים אותו בגעגועים … על שכמיהם תלויים שקי בד ובידיהם החזיקו בקבוקי נפט ריקים וכלי שמן העשויים פח … פזמון ארוך זה הרווי בקשות, תחנונים וברכות, שרים היו אותו כדי לזכות בבצל קטן, מעט פחמים, חופן מלח ומקצת שמן …"

סיור חנוכיות, עיר העתיקה, מוזיאון מגדל דוד

הנשים התנדבו להכין מאכלים חגיגיים לשיאה של הפעילות שהייתה החגיגה שכולם חיכו לה

יהושע מספר על חגיגה גדולה ששיאה היה בנר שמיני של חנוכה – סעודת המירנדה. במהלך חודש כסלו נהגו הילדים לקיים תהלוכות שירה וריקודים במהלכן אספו את המצרכים בשביל סעודת ה"מירנדה". מלמדי תלמוד התורה היו מלווים את הילדים והנשים התנדבו להכין מאכלים חגיגיים לשיאה של הפעילות שהייתה החגיגה שכולם חיכו לה.

בסיור חנוכיות מיוחד נספר על אירועי נר ראשון של חנוכה בשנת 1917, על מנהגי החג ועל מנהגים של עמים אחרים שהפכו למנהגי החנוכה, לעיתים בהשפעת הסביבה ולעיתים כצורך השעה, לרכישת כרטיסים >>

עץ אשוח, ענפים ירוקים – מה לזה ולחג המולד?

בברית החדשה מופיע סיפור הלידה של ישו בשתי גרסאות שונות – האחת בספר מתי והשניה בספר לוקס – ובשתיהן אין אזכור של תאריך הלידה המדויק ואפילו לא רמז לכך שהדבר התרחש בחורף. התאריך המדויק נידון רבות בין הוגים נוצרים, אבל אפילו באנציקלופדיה הקתולית כתוב כי לא ניתן לדעת בדיוק מתי המשיח נולד.

התאריך המקובל ללידתו של ישו, 25 בדצמבר, נחגג ימים ספורים אחרי היום הקצר בשנה (21 בדצמבר) ובאופן סמלי ישו מייצג את השמש הבלתי מנוצחת. בנוסף לסיבות נוספות להתקבעות תאריך זה כגון חישוב מועד התעברותה של מרים 6 חודשים קודם, קביעת התאריך בדצמבר מחזקת את הרעיון הטבוע בנצרות לפיו ישו הוא האור המנצח את החושך.

סיור חג המולד, עיר העתיקה, מוזיאון מגדל דוד

אווירת החג ברובע הנוצרי בירושלים

מנהגי חג המולד, באנגלית Christmas – "מיסת המשיח", ובהם מתן מתנות לילדים, סנט ניקולאס, קישוטים חגיגיים, אורות, ענפים ירוקים ועץ אשוח התפתחו במהלך השנים כתוצאה ממפגשים עם תרבויות פגאניות שונות והתקבעו ממפגשים עם אוכלוסיות שונות בגרמניה, בסקנדינביה ובעידן החדש גם באמריקה.

מה הקשר בין עץ האשוח והענפים הירוקים לישו? כדי להבין את המנהגים האלה נצטרך ללכת אחורה בזמן – אל ימי רומא העתיקה: ימים בהם ימי החורף הקשים סימלו את החושך, את הרוחות הרעות ואת הגעגוע לאור. בתקופה זו של חודש דצמבר חגגו חגים אליליים דוגמת החגים לאל סאטרון ולאל השמש, כחלק מפסטיבל ימי החורף. עוד בתקופות קדומות העצים הפורחים, הענפים ירוקי העד וכמובן הדלקת נרות ואור היו סמל להמשכיות ובקשה שהשמש תחזור. המנהגים האליליים האלה אומצו אל חיק הנצרות העממית כבר בראשית הנצרות וגם בתקופות מאוחרות יותר. חגי האור בחודשי החורף ובעיקר בחודש דצמבר לא היו דבר חריג אלא תופעה מוכרת. דווקא עץ האשוח, מסמלי החג הבולטים ביותר, הוא מנהג מאוחר יחסית שהחל במחוזות גרמניים: האגדה מספרת שמטיף נוצרי השתמש בצורת העץ המשולש כדי להוכיח את אמיתות השילוש הקדוש וכך ניצח את השבטים הפגאנים באיזור. המנהג להאדיר את העצים הפך לנפוץ וחדר עם המהגרים הגרמנים למדינות השונות אליהן נפוצו.

סיור חג המולד, עיר העתיקה, מוזיאון מגדל דוד

"האגדה מספרת שמטיף נוצרי השתמש בצורת העץ המשולש כדי להוכיח את אמיתות השילוש הקדוש.."

בסיור חג המולד נספר על התגלגלות המנהגים והמסורות החזותיות של חג המולד ונראה אותן בסמטאות העיר העתיקה הלובשות חג, לרכישת כרטיסים >>

בלי עין הרע

קוראות וקוראים יקרים,

אחרי החגים יתחדש הכול… ושנה חדשה של סדרות מסה מתחילה בחודש נובמבר. גם השנה נמשיך להכיר צדדים שונים ומגוונים של העיר ירושלים. בחודשים נובמבר ודצמבר נסייר בעיר ונתחקה אחר מסורות, מנהגים ופולקלור של הדתות השונות בירושלים: יהודים, מוסלמים ונוצרים. בחורף, בחודשים ינואר ופברואר נצא למסע טעים בעקבות היין, הבירה, הקפה והמשקאות המסורתיים שתושבי העיר שותים מזה דורות רבים. באביב, בחודשים מרץ ואפריל נצא בעקבות הבנאים הגדולים שפעלו בעיר ומפעליהם מפארים את ירושלים עד ימינו. בחודשים מאי ויוני נקדיש את הפעילות לציון יובל לאיחוד העיר ונסייר בעקבות הסיפורים והאנשים שהיו חלק בלתי נפרד מהעיר לפני חמישים שנה.


בלי העין הרע

שוק העיר העתיקה בירושלים

צילום: ריקי רחמן

הסדרה הראשונה, בלי עין הרע, עוסקת בתרבויות עממיות בירושלים. להכיר עם פירושו להכיר גם את הפולקלור שלו, את המנהגים העממיים ואת האמונות העממיות. רפואה עממית, תרופות סבתא, קמיעות, שדים ורוחות, ושאר אמונות טפלות לא פסחו מעולם על
אף חברה ועל אף תרבות מהמזרח ועד המערב. גם כאן בירושלים, מנהגים עממיים, פולקלור ותרבות עממית היו חלק בלתי נפרד מהסיפור של העיר. לא רק זאת אלא שבתקופות שלא היו בעיר בית חולים, רופא או אחות והתמותה הייתה גבוהה, התפתחו מסורות ומנהגים שנועדו לשמור ולהגן על הילדים, על המשפחה ועל הקהילה. פולקלור אינו רק מסורות של אמונות ומנהגים עממיים שנועדו לשמור על תינוק בן יומו או על אישה הרה – לאורך השנים הקהילות השונות פיתחו לעצמן לבוש מסורתי שעזר להם לגבש זהות ייחודית ועדות ועמים המחוברים לקרקע ולעבודת האדמה הצמיחו עולם שלם של משלים בעלי מוסר השכל שתפקידו לבסס נורמות חברתיות בקהילה. סביב כל קהילה, חברה ומשפחה התפתחו סיפורים שהפכו לאגדות שמטפחות את המורשת. הדתות והקהילות השונות החיות בירושלים מאות ואלפי שנים הן מקור מצוין להיכרות עם תרבויות עממיות ומנהגים מגוונים. בסדרה הקרובה נצא לארבעה סיורים בעקבות המנהגים והאמונות השונות בעיר ונגלה עוד פן מפניה הרבות של ירושלים.


חמסה חמסה

חמסה חמסה - סיור בעקבות מנהגים ואמנות תפלות

צילום: ריקי רחמן

חוט אדום? חמסה? עם עין כחולה או בלי? העיקר שיהיה נגד עין הרע…

פעם סיפר רב מפורסם בן לשושלת רבנים מיוצאי אחת הקהילות החשובות בעולם היהודי, שבמשפחתם הקמיעות לא היו מקובלים ואף אסרו עליהם. אלא שלמרות האיסור הרבני, בני קהילתם לא עמדו בפיתוי העצום ומכיוון שלא יכלו לרכוש קמיעות בקרב הקהילה שלהם, פנו לשכניהם המוסלמים לקניית קמיעות. כשראו הרבנים מה קורה בקהילה שלהם החליטו "להכשיר" את העניין והכינו בעצמם את הקמיעות –אם כבר קמיעות, לפחות שיהיו בתוספת פסוקים מהתורה.

הצורך באובייקט פיזי, קבר או מקום קדוש לחיזוק האמונה המופשטת הם לא המצאה חדשה – אפשר לחזור אחורה מאות שנים אל אירועים בהם קהילות שונות דרשו משהו ממשי להיאחז בו. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 כאשר נחפר האזור המכונה "כתף הינום" למרגלות הכנסייה הסקוטית, בחצר של מרכז מורשת בגין של היום, נמצאו בו מערות קבורה המתוארכות לימי הבית הראשון. מלבד מערכת הקבורה המרשימה
הכוללת דרגשי מתים וחללי מאספות עשירים בעצמות, באבנים טובות, בכסף ובזהב, נמצאו גם שתי לוחיות כסף זעירות מגולגלות המתוארכות למאה ה-7 לפנה"ס. לוחיות אלה הן אחד הממצאים המאלפים והמרגשים ביותר מאותה העת…. עליהן נחשפה בכתב העברי הקדום ברכת הכוהנים. האם זה קמע שנועד להגן על אחד הנפטרים? אולי אפילו עוד בחייו? ומפני מה? כל דור והסיבה שלו, אבל נדמה שלאורך הדורות רבים ראו בקמיע כוח מאגי – גם אם כל חברה וקהילה השתמשו באמצעים שונים.

בירושלים נמצאו קמיעות לאורך כל ההיסטוריה ובקרב כל עדות ישראל. היו קמיעות לנשים הרות, קמיעות להגנה על תינוק שנולד, קמיעות להגנה על הפרנסה, על חולים, על שדר"ים (שליחי דרבנן – יהודים שנשלחו מארץ ישראל לקהילות הגולה במטרה לגייס תרומות לקיומו של היישוב היהודי בארץ) ועוד סוגים רבים ומגוונים. גם צורתם של הקמיעות הייתה מגוונת.

בסיור "חמסה חמסה" נשמע על  הסיפורים והאמונות שעברו בעל פה מדור לדור ונראה כיצד האגדות שליוו את הקהילה היהודית בימי שפל ורדיפה איחדו אותה ונתנו לה תוקף ועידוד. נשמע על התגוננות מפני שדים ורוח רעה, נזכיר מנהגים של יום יום שנועדו לשמור על תינוקות, על יולדות ועל החיים. הצטרפו אלינו לסיור מרתק, טפו טפו טפו!



סיפור אלף לילה ולילה

 

סיפורי אלף לילה ולילה, סיור מסה בעקבות החברה הערבית

צילום: ריקי רחמן

"אַלְגַ'הְלֻ פי אַלְוּטַן עֻ'רְבַּה וַּלְעִלְםֻ פי אַלְעֻ'רְבַּה וַּטַן" – אמר אבן רושד בן המאה ה- 12 ובתרגום לעברית: בורות במולדת מייצרת זרות, והזר הלומד את הארץ מייצר הרגשת מולדת.

מוזיאון דאר אל טיפל שוכן בבית ערבי מרשים ביופיו, ליד מלון אמריקן קולוני במזרח העיר ומוצגת בו תערוכה מרתקת העוסקת בחיי היום יום ובתרבות החומרית בחברה הערבית. המוזיאון נוסד כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי הינד אל-חוסייני ששמה לה למטרה לשמר את המסורות העשירות של החברה הערבית והמורשת שלה.

לאורך ההיסטוריה, הלבוש המסורתי היה חלק בלתי נפרד מחיי התרבות של החברה הערבית. פרטי הלבוש מעידים על המעמד החברתי ועל הקוד התרבותי. לעיתים נדמה שהלבוש המיוחד בחברה הערבית נעלם מחיי היום יום ומוצא את מקומו באירועים מיוחדים או בחדרי המוזיאון וכמו בקהילות רבות בעולם, תופעה זו קשורה לתהליכי מודרניזציה וגלובליזציה. במחצית השנייה של המאה ה-19 ירושלים התפתחה ונפתחה יותר ויותר אל העולם המודרני. בנוסף, עולי רגל רבים משלוש הדתות המונותאיסטיות הגיעו אליה ממקומות שונים בעולם וקהילות וקבוצות מלאומים רבים חיו בה זו לצד זו. שינויים אלה הביאו להיעלמות הדרגתית של מסורות עממיות. היום חלקים נכבדים מהתרבות החומרית של החברה הערבית ניתן למצוא רק במוזיאון – כלי הקש המסורתיים, כלי הקרמיקה, הכלים החקלאיים, מלאכות האריגה, התכשיטים, הלבוש, הריהוט, כלי הבית, כלי הבישול ועוד.

חלק חשוב מאוד מהתרבות העממית הערבית שדווקא השתמר הוא עולם הפתגמים העשיר והצבעוני שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה הערבית החקלאית. לאורך ההיסטוריה הפתגם מצא את מקומו בחברה ככלי חינוכי וכלי להעברת מסרים, לעיתים באופן ישיר ולעיתים ברמיזה ובהומור. פתגמים אלה מלמדים לא פעם על חכמת חיים והם חלק מהמרכיבים החשובים שיוצרים חברה ותרבות.

אתם מוזמנים למצוא את כל המידע המפורט על הסדרות השונות באתר שלנו ובעיקר – להצטרף אלינו ולהכיר את ירושלים מחדש  >>

לגלות את ירושלים

כשאנחנו מתכננים חופשה או טיול, ההתרגשות מתחילה כבר בבית, בשלב ההכנות. לאן נטייל? איפה נבקר? ומה נאכל? החיפוש אחרי האטרקציות של הטיול הוא חלק בלתי נפרד מתכנון הטיול וגם אם הוא לפעמים מעייף, תכנון מוצלח יעזור לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר ובסופו של דבר – תכנון טוב יוביל לטיול מוצלח. אם בעבר בשביל לתכנן טיול טוב היינו צריכים לבזבז המון זמן ואנרגיה, היום כל המידע נגיש במיוחד וכמעט בכל אתר אינטרנט של אתר תיירות, מוזיאון או מוסד תרבות ניתן למצוא מידע על הפעילויות המעניינות ביותר, האירועים והסיורים המיוחדים וגם – להזמין כרטיסים מראש בקלות ובמהירות.

ירושלים היא עיר מיוחדת במינה, היא מורכבת, רבת פנים ולמרות שיש שאוהבים אותה מאוד ויש שלא אוהבים אותה כלל אין ספק שהיא מעוררת רגשות חזקים בקרב התושבים והמבקרים בה. גם מי שנולדו בירושלים וחיו בה כל חייהם לא תמיד מכירים את כל הפנים, הפינות הנסתרות והמקומות המיוחדים שעושים את ירושלים כל-כך מרתקת ומרגשת ולכן סיור מודרך בירושלים מומלץ לכל מי שרוצה להיחשף לקהילות הייחודיות ולתרבויות המעניינות, לפגוש את הירושלמים שיודעים לספר את הסיפורים הכי מעניינים, לבקר במקומות הנסתרים של העיר ולטעום מהמטעמים המיוחדים שיש לירושלים להציע (רמז: אנחנו לא מתכוונים רק לבייגלה של העיר העתיקה!)

כדי להכיר את העיר ולחוות אותה לא מספיק לראות את המבנים והאתרים המפוארים שיש בה – החוויה האמתית של טיול בירושלים מתעצמת והופכת הרבה יותר מרתקת ומרגשת כאשר העבר, הדמויות והמיתוסים המוכרים מתעוררים לחיים באמצעות סיפורים ומעשיות.
מוזיאון מגדל דוד מציע מגוון רחב מאוד של סיורים מודרכים – החל מסיורים בתוך המוזיאון והמצודה המספרים את הסיפור של ירושלים ועד סדרות של מספר סיורים שכל אחת מהן חושפת בפני המשתתפים פן אחד מפניה הרבות של ירושלים: המאכלים המיוחדים, המשקאות הייחודיים, המבנים המפוארים, התרבויות המרתקות ועוד ועוד..

קבלו 6 רעיונות לסיורים מודרכים בעיר:

על בימת ההיסטוריה

צילום: ריקי רחמן

  1. סיור מודרך ירושלים לדורותיה: מי שמגיע לביקור קצר במיוחד מוזמן להצטרף לאחד הסיורים המודרכים המתקיימים באופן קבוע בעברית ובאנגלית וכלולים במחיר הכניסה: סיור מודרך הכולל תצפית ממגדלי המצודה אל ירושלים של מזרח ומערב, ביקור בחדרי המשמר של המצודה המציגים את סיפור תולדות העיר ירושלים מהתקופה הכנענית ועד קום המדינה, דגמים היסטוריים המציגים את מצב העיר בתקופות השונות וסיור במצודה ובשרידים הארכיאולוגיים שבה. הסיורים מתקיימים בעברית בימי שלישי בשעה 10:30 ובאנגלית בימים ראשון עד חמישי בשעה 11:00 בבוקר.
קישלה

צילום: יח"צ

2. סיורים מודרכים בקישלה ובחפיר המצודה – המבנה הידוע בשם "הקישלה", נמצא מדרום למתחם מגדל דוד, בצמוד לחומת העיר העתיקה, והוא נבנה בשנת 1834 על ידי איברהים פשה, השליט המצרי של ארץ ישראל בתקופה זאת. הקישלה המשיך לשמש כמתחם צבאי גם כאשר קיבלו העות'מאנים חזרה את השליטה על העיר (1841), ובתקופת המנדט שימש המקום תחנת משטרה ובית סוהר. בין השאר נכלאו בין כתליו אסירי המחתרת היהודית – האצ"ל. בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום בעשור האחרון התגלו, בין היתר, שרידים מן המאה ה-6 לפנה"ס, חומות מימיו של הורדוס וכן עדויות מימי הביניים. ממצא בעל חשיבות מיוחדת הוא קטע חומת העיר מתקופת בית ראשון, עובדה המאירה באור חדש את נושא גבולותיה של ירושלים בימי בית ראשון, ומוסיפה ממד דרמטי של גילוי לביקור במקום. הסיורים מתקיימים בעברית בימי חמישי בשעה 10:30 ובאנגלית בימי שישי בשעה 10:00.

תערוכת הצלמים

צילום: ריקי רחמן

3. סיורים מודרכים בתערוכות המתחלפות – במהלך השנה מוצגות במוזיאון תערוכות מתחלפות המתייחסות לתפאורה הייחודית של המקום ומשלבות בין הדרה של המצודה העתיקה וההיסטוריה שבין אבניה לבין הצגה עכשווית של נושאים אומנותיים ותרבותיים. מידי שבוע מתקיימים סיורים מודרכים בתערוכה המתחלפת בעברית ובאנגלית.

Screenshot_2017-01-12-12-43-34

צילום: ריקי רחמן

4. לצד הסיורים במוזיאון, תוכלו למצוא מגוון סיורים בעיר העתיקה ובעיר החדשה המודרכים על ידי צוות מחלקת ההדרכה של המוזיאון ומוצעים במגוון שפות: סיורים ליליים, סיורים תיאטרליים ומוסיקליים, סיורים קולינריים, סיורי צילום, סיורי אמנות, סיורי חגים – סליחות, חנוכה, חג המולד ועוד. במהלך כל השנה ובמיוחד בחגים מוצעים סיורים בודדים וסדרות של מספר סיורים בעיר – סיורים "רגילים" של ירושלים העתיקה והמקומות הקדושים וגם סיורים ייחודיים וחדשניים. בסיורים אלה תוכלו לגלות את כל הפינות הנסתרות של ירושלים, להכיר את ירושלים המיוחדת שלא פוגשים בכל יום ולשמוע את הסיפורים המעניינים שמאחורי האבנים וההיסטוריה.

סיור חג המולד, עיר העתיקה, מוזיאון מגדל דוד

צילום: ריקי רחמן

5. למסיירים המתמידים המוזיאון מציע את מסה – סדרות בנושאים מגוונים המורכבות כל אחת מ-4 סיורים, הרצאות ומפגשים המביאים את הסיפורים, הטעמים, הקולות והרעיונות ומזמנים היכרות מעמיקה ומחודשת עם ירושלים, בכל פעם מזווית קצת אחרת.

ילדים במוזיאון

צילום: יח"צ

6. מגיעים לירושלים עם ילדים ומחפשים פעילות קלילה ומהנה? תוכלו למצוא גם מגוון של פעילויות מודרכות המותאמות במיוחד לצרכים של הילדים.

לא רוצים מדריך? תוכלו למצוא שפע אפשרויות לביקור עצמאי – מדריך קולי להשכרה בקופות המוזיאון ומדריך קולי ללא עלות להורדה לטלפון הנייד. לא חשוב אם אתם מגיעים לירושלים למספר שעות או למספר ימים, כדי להספיק לראות את המקומות שאסור לפספס – מומלץ לתכנן את הטיול מראש וכדי לגלות את הדברים המיוחדים באמת, מומלץ מאוד להיעזר במדריך, כזה שמכיר את כל הפינות הנסתרות והסיפורים המיוחדים שיהפכו את הטיול שלכם לבלתי נשכח!

מתעניינים בסיורים מודרכים בירושלים? אתם מוזמנים להתרשם מהסיורים המוצעים במוזיאון מגדל דוד ולהזמין כרטיסים בקלות ובמהירות דרך האתר tod.org.il​

מסע מסביב לעולם ב-111 שנים

אחד המוצגים היפים והמעניינים ביותר במוזיאון מגדל דוד הוא דגם ירושלים במאה ה-19, דגם מרשים וגדול ממדים בגודל 18 מטר מרובע העשוי אבץ. הדגם הוא פריט יחיד במינו שנוצר בשנת 1872, בתקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל, על ידי הצליין ההונגרי סטפן אילאש. אילאש הגיע לירושלים בשנת 1864 והתחיל לעבוד ככורך ספרים בבית דפוס אך לאחר זמן לא רב פנה לחקר תולדות העיר. בדגם הוא תיאר את דגם אליאש של ירושלים מה מאה ה - 19ירושלים כפי שנראתה בימיו, בשלהי המאה ה-19 והוא פירוט של כל המבנים שהיו בירושלים באותה תקופה (כולל חלונות ודלתות!), הבתים הראשונים של משכנות שאננים, מחנה ישראל, הקונסוליה הצרפתית, מבנים באזור שער שכם, כנסיית "אבינו שבשמיים" על הר הזיתים, מגרש הרוסים, רכס אבו תור וכפר השילוח, סמטאות, עמקים ושערים ואפילו עמודי טלגרף – כולם בקנה מידה: 1:500.

ליצירת הבסיס הטופוגרפי של הדגם השתמש אילאש במפת "הסקר הבריטי" של ירושלים ששרטט צ'ארלס ו. וילסון – ארכיאולוג וקצין בריטי, מחלוצי המחקר בארץ ישראל שעל שמו קרויה קשת וילסון שברחבת הכותל המערבי. לפירוט הארכיטקטוני של בנייני העיר הוא נעזר בעצתו של האדריכל והחוקר השוויצרי קונראד שיק.

הדגם מספק תיעוד היסטורי מרתק לתקופה העות'מאנית, ייחודו בפרטים הרבים הכלולים בו ובתיעוד פני העיר לפני השינויים המשמעותיים שחלו במהלך המאה ה20. למשל, הדגם מספק הצצה למראה העיר לפני ביקור קיסר גרמניה וילהלם השני דגם אליאש של ירושלים מה מאה ה - 19בירושלים בשנת 1898. בין השינויים המרכזיים שהתרחשו בירושלים לקראת ביקור הקיסר היו פתיחת פתח רחב בשער יפו למעבר מרכבות, פתח שנותר בשער עד ימינו והשלמת בנייתה של כנסיית הגואל בעיר העתיקה, שחניכתה הייתה הסיבה הרשמית לביקור הקיסר בארץ ישראל. בדגם של אילאש שנוצר בשנת 1872 שער יפו מונצחת חומת העיר העתיקה ללא הפתח שבשער יפו וכנסיית הגואל איננה. שינוי בולט נוסף הוא הרובע היהודי בעיר העתיקה שמונצח בדגם טרם הריסתו בשנת 1948.

הדגם הוצג לראשונה בשנת 1873 בביתן העות'מאני של התערוכה הבינלאומית בווינה. למרות הדיוק הרב בדגם של אילאש, בשל דרישת הרשויות העות'מאניות נכללו בו גם עיוותים מכוונים דוגמת הגדלת צריחי המסגדים מעבר לקנה המידה שלהם. לאחר הצגתו בווינה הדגם נדד לערים שונות באירופה עד שבשנת 1878 גוסטב מוינייה, נשיא ארגון הצלב האדום, פנה לציבור בקמפיין "גיוס המונים" וביקש סיוע ברכישת הדגם. עלות הדגם הייתה 10,600 פרנקים שוויצריים ובתוך שבועיים הוא הצליח לגייס למעלה ממחצית הסכום! היתר גויס בתרומה ובמשך כ-40 שנים הוצג הדגם לראווה בז'נבה, ב'סאל דה לה רפורמסיון'.

בשנת 1899 לאחר שהעניין הציבורי בדגם פג הוא הועבר לאחסון בעליית הגג של הספרייה הציבורית והאוניברסיטאית של ז'נבה. לאחר שהושאל והתגלגל למקומות שונים בסופו של דבר הגיע לארמון וילסון, לשעבר מושב מועצת הביטחון של חבר הלאומים.

מוטי יאיר, סטודנט מהאוניברסיטה העברית בירושלים נתקל תוך כדי מחקר בהערה שהדגם בית שניתייחסה לרכישת הדגם. הוא ביקש מאריאן ליטמן, סטודנטית שוויצרית, שתסייע לו באיתור מיקומו של הדגם בז'נבה. ליטמן נעזרה באביה, בפרופסור יהושע בן אריה, בשני ספרנים ראשיים ובעובד ארכיון של ספריית ז'נבה והצליחה לאתר את הדגם שנשכח ואוחסן במשך 64 שנים בעליית הגג של הספרייה. לאחר שטדי קולק, ראש עיריית ירושלים, פנה אל הספרייה ולאחר שדגם מצודת מגדל דודהאסיפה הכללית של הספרייה הצביעה פה אחד – הדגם הושאל לעיריית ירושלים. הדגם נארז ב-8 ארגזים, חברת אל-על הטיסה את שמונת הארגזים ללא תמורה וכך 111 שנים לאחר שיצא לתערוכה הבינלאומית של וינה שב הדגם אל העיר בשנת 1984. הדגם שופץ ושוקם ומאז שנת 1985 הוא מוצג בהשאלת קבע במוזיאון מגדל דוד.

לצד דגם ירושלים במאה ה-19 מוצגים במוזיאון 4 דגמים נוספים של העיר: דגם המצודה, דגם ירושלים בימי בית המקדש השני, דגם ירושלים בתקופה הביזנטית ודגם ירושלים בתקופה הצלבנית –

בואו לבקר!

5 פעילויות בירושלים בחינם לילדים

אחרי ארוחת ראש השנה ועוד ארוחת ראש השנה, ארוחה מפסקת ועוד ארוחת חג סוכות, מגיע הזמן האולטימטיבי לחילוץ עצמות – חול המועד סוכות. ימי חג הסוכות ובמיוחד חול המועד סוכות הם הזדמנות מצוינת לבקר בירושלים עם כל המשפחה. לכבוד סוכות ירושלים לובשת חג: המרפסות והחצרות מתקשטות בסוכות צבעוניות, שווקי ארבעת המינים הססגוניים צצים בשכונות החרדיות ובאזור שוק מחנה יהודה ובמהלך כל ימי החג אי אפשר לפספס את הצבעים, הריחות, המנהגים והאווירה הירושלמית במיטבם.

סיימנו הקיץ הארוך-ארוך, החופשה בחו"ל (והעצירה בדיוטי פרי), הטיול בצפון (והקייאקים), הסרטים (והפופקורן), פארק מים, דינוזאורים, לונה פארק, גן חיות, קייטנת סוסים, קייטנת גלישה, קייטנת אנגלית ועוד ועוד שלל אטרקציות מהנות אך יקרות ועבור רבים מאתנו המחשבה על טיול משפחתי בחגים, איך להגדיר בעדינות, גורמת לעווית בלתי נשלטת.
ובכל זאת, תקופת החגים היא תקופה מושלמת לטיולים – מזג האוויר נוח, הילדים בחופשה וזאת הזדמנות טובה לבילויים ופעילויות בירושלים שיחרתו בזיכרון המשפחתי.

במיוחד בסוכות ירושלים מציעה מגוון עצום של פעילויות חינמיות לתושביה ולכל המבקרים העולים אליה לרגל – ריכזנו את 5 הפעילויות השוות ביותר:

האלבום הירושלמי שלי, פעילות סוכות לכל המשפחה במוזיאון מגדל דוד

האלבום הירושלמי שלי, פעילות סוכות לכל המשפחה במוזיאון מגדל דוד

1. מוזיאון מגדל דוד בירושלים – תערוכת הצילום במוזיאון מגדל דוד מהווה השראה לפעילות סוכות לכל המשפחה. הורים, ילדים וילדות מוזמנים להשתתף בפעילות "האלבום הירושלמי שלי" בתחנות שונות במצודה. תקבלו מפה של המצודה העתיקה ותצאו לגלות את הסיפורים, האירועים, המקומות והדמויות הירושלמיות שחיו בעיר בתקופות שונות. באמצעות תחפושות ואביזרים תצטלמו למזכרת שתרכיב דף נוסף באלבום הירושלמי שלכם אותו תוכלו ליצור בעצמכם בסיום הביקור ולקבל הביתה במתנה! בנוסף יתקיימו שתי סדנאות יצירה האחת בניית קופסת אור מקושטת עם תמונה והשנייה הכנת מסגרת לתמונה.

בסיום הפעילות יקבלו המשתתפים שובר לקבלת אלבום תמונות מודפס למזכרת במתנה (בשיתוף לופה, בעלות דמי משלוח בלבד)
הפעילות מתקיימת בימים שלישי (18/10), רביעי (19/10) וחמישי (20/10) בשעות 10:00-17:00; מתאים לילדים בגילאי 4-12; מבוגר- 40 ₪ ; ילדים- חינם; השתתפות בסדנאות היצירה במחיר של 10 ₪ לסדנא.

 

2. עמק הצבאים – עמק הצבאים הוא אתר טבע הממוקם באופן די מפתיע ממש בלב ירושלים. העמק נמצא במפגש ערוצי הנחלים רחביה, רקפת וחובבי ציון אך עם

עמק הצבאים. קרדיט: הקרן החדשה לישראל

עמק הצבאים. קרדיט: הקרן החדשה לישראל

התפתחות העיר הקיפו אותו שכונות מגורים גדולות ורבות בהן גבעת מרדכי, בית וגן, רמת שרת, גוננים וקטמונים. אוכלוסיית הצבאים שחיה בעמק לאורך השנים מצאה את עצמה בין כביש בגין, אצטדיון טדי וקניון מלחה – לא בדיוק סביבתה הטבעית. בשנת 2015 לאחר מאבק ציבורי שנמשך כ-20 שנים ועבודות פיתוח נרחבות שנערכו בעמק, נפתח עמק הצבאים למבקרים. פארק הטבע העירוני חדש בירושלים הפך לסמל לשיתוף פעולה בין תושבי ירושלים שפעלו למען שמירה על המרחב העירוני בו הם חיים לבין העירייה שפעלה יחד עם התושבים לרווחת כלל הציבור. הפארק מציע למבקרים טיול חווייתי בין שבילים, אגמים, בוסתנים, מעיינות, מבנים היסטוריים וכמובן – צבאים הנעים בחופשיות באחו טבעי בין כבישים מהירים ובנייני מגורים. הפארק פתוח מידי יום בין השעות 06:30 בבוקר עד 19:00

 

3. שוק מחנה יהודה – באתר האינטרנט של שוק מחנה יהודה כתוב: "כשחושבים על ירושלים בדרך כלל עולים לראש שלושה סמלים: מגדל דוד, הכותל המערבי ושוק מחנה יהודה". אין דבר יותר ירושלמי משוק מחנה יהודה – האותנטיות, הריחות, הטעמים,

שוק מחנה יהודה

שוק מחנה יהודה

הסוחרים ותושבי ירושלים, המבוגרים והצעירים כאחד, שלא מוכנים בשום פנים ואופן לוותר על הקניות בשוק. הטיול בשוק מחנה יהודה מציע חוויה ירושלמית אמיתית – הבסטות הנצחיות שכבר הפכו לסמל, בתי הקפה, הברים והמסעדות המצוינות אליהן עולים לרגל מכל רחבי הארץ, חנויות הבוטיק והאווירה המיוחדת של סמטאות שכונת נחלאות שתמיד מזכירה את יוסי בנאי וירושלים של פעם… מדריכים רבים וחברות מציעים מגוון סיורים מודרכים וכרטיסי טעימות לסיורים עצמאיים אבל גם בלי הדרכה והכוונה השוק מציע למבקרים בו חוויה ירושלמית בלתי נשכחת ולא פחות חשוב מזה – בחינם!

 

4. התחנה לחקר ציפורי ירושלים – כאשר החורף מתקרב, מינים רבים של עופות נודדים מאתרי הקינון שלהם אל אזורים חמים יותר בהם ישהו בחודשי החורף הקרים. בתקופת הסתיו, בין סוף חודש אוגוסט לסוף חודש אוקטובר אלפי ציפורים חולפות בשמי הארץ בנדידתן בדרכן אל יבשת אפריקה. התחנה לחקר ציפורי ירושלים הוקמה בשנת 1994

התחנה לחקר ציפורי ירושלים

קרדיט: התחנה לחקר ציפורי ירושלים

באחד מאתרי הצפרות האחרונים שנותרו בירושלים. האתר ממוקם לצד הכנסת ובית המשפט העליון ושטחו כ-5 דונם. בשטח התחנה נמצאים מגוון בתי גידול והיא מהווה מוקד משיכה לאלפי ציפורים במסלול נדידתן דרומה. בתחנה תמצאו מרכז מבקרים ובו תיבות קינון לציפורים ולעטלפים, חללים לזוחלים, חרקים ורכיכות וגג חי עם צמחייה מקומית. התחנה מציעה למבקרים הזדמנות לצפות בתופעות טבע מרתקות ומיוחדות במרחק נגיעה, בצורה פשוטה המתאימה לכל הגילאים. שעות הפעילות הן בימים ראשון-חמישי בין השעות 15:00-9:00 והכניסה ללא תשלום.

 

 

 

5. פארק טדי – פארק טדי הוקם לזכרו של ראש העיר המיתולוגי של ירושלים, טדי קולק. הפארק ממוקם בסמוך לחוצות היוצר, מול חומות העיר העתיקה ולמרגלות מגדל דוד. הגן שנחנך ביוני 2013 בנוי מ-6 שערים בעיצוב שונה המובילים כולם לנקודה

פארק טדי

פארק טדי

המרכזית: מזרקת מים המשלבת מים, צלילים אורות. המזרקה שהפכה לאטרקציה תיירותית עבור משפחות רבות המבקרות בירושלים מורכבת מ-256 סילוני מים העולים לגבהים שונים בהתאם לעוצמת המוזיקה. סביב המזרקה מדשאות בהן ניתן לעשות פיקניק או סתם לרבוץ ותחנות המתארות את פועלו ותולדותיו של טדי קולק. בפארק פועל מרכז מבקרים בו מוקרן סרט תלת ממד מעניין המתאר את פועלו וחייו של טדי קולק.  הפארק פתוח משעה 07:00 עד 23:00. המזרקה פועלת בשעות 20:00, 21:00 ו-22:00. במהלך היום בשעות 10:00, 12:00, 14:00 ו-16:00 המזרקה תופעל ללא אור ומוסיקה. מרכז המבקרים פתוח בימים א'-ה', שבת וחג בשעות 10:00-17:00 ובימי שישי בשעות 10:00-15:00

בעקבות חסידות קרלין

במשך אלפיים שנה היו נשואות עיני היהודים לירושלים ולאורך שנות גלות ארוכות המשיכו יהודי התפוצות לעלות לעיר, לבקר בה וגם למות בה. לרוב הייתה בירושלים קהילה קטנה אליה הצטרפו העולים לרגל ואלה שבאו להשתקע בה. לאורך ימי הביניים הייתה הקהילה היהודית הקטנה בירושלים מורכבת מרוב של יהודים דוברי ערבית, ומן המאה ה-16 הקהילה היהודית הגדולה והשלטת בעיר הייתה הקהילה הספרדית דוברת הלאדינו. בעת החדשה, עם חדירת המעצמות לאיזור, החלה עלייה גדולה של יהודים מארצות אירופה ואשכנז לצד יהודים מצפון אפריקה ומאסיה. רבים מהם השתקעו בירושלים והפכו את הקהילה היהודית למגוונת מאוד. כאן החלו העולים לייסד קהילות עצמאיות על פי ארצות המוצא שלהם ולאט לאט באו אל ירושלים יהודים מכל התפוצות.

מקרלין לירושלים

מקרלין לירושלים.צילום: ריקי רחמן.

בסיור זה בסדרת מסה "פנים רבות לה" נתחקה אחר הזרמים, העדות, והקהילות היהודיות  בעיר. נצא למפגש בעקבות קהילה מסקרנת במיוחד – קהילת חסידי קרלין..
להמשך קריאה >​

בעקבות דוברי הארמית בירושלים

סדרת הקיץ 'פנים רבות לה' עוסקת בקהילות השונות והמגוונות שיוצרות פסיפס אנושי ייחודי בעיר ירושלים. בירושלים חיים בני דתות ולאומים שונים והם שיוצרים בה את ייחודה ואת קסמה הרב תרבותי. מטרתנו לפתוח דלת לעולמות המגוונים של תושבי העיר ולהיפגש בכל פעם עם נציגים בני המקום – לשמוע על מנהגיהם, מורשתם, על אורחות חייהם ועל ירושלים שלהם.
בחודש יולי יצאנו לסיור מרתק בעקבות משפחת דג'אני – אחת המשפחות המיוחסות בקרב ערביי ירושלים. משפחה זו שקיבלה מידי הסולטאן סולימן המפואר את מפתחות קבר דוד והחזקה על מתחם הר ציון ומאז כונתה דג'אני-דאודי.
במפגש הבא בסדרה נכיר את הקהילה הסיריאנית בירושלים, קהילה שפרשה מהכנסייה האמפריאלית הביזנטית במאה החמישית לספירה הנוצרית. הסיריאנים, שמקורם בסוריה, הקימו כנסיות ומנזרים סביב המקומות הקדושים בירושלים ובית לחם. עד היום כוהני הדת והנזירים של הקהילה דוברים ארמית, ניב של הלשון הסורית. נצא לסיור ומפגש בהדרכת חנה בנדקובסקי, מנהלת תוכניות במרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים.. להמשך קריאה >

 

בעקבות משפחת דג'אני

כמעט לפני מאה שנים הכריזה 'החברה למען ירושלים', חברה מטעם השלטון הבריטי, על "מגדל דוד" כעל בית לתרבות ולהוציא תקופות של מלחמה המגדל אכן שימש לאורך השנים כמוזיאון העיר, בית לתערוכות, וכן זירה של אירועים ומופעים. לא פעם נדמה כי "מגדל דוד" נותר עומד במקום אסטרטגי, אם לא למטרות הגנה בנקודת תורפה אולי כמקום אסטרטגי של תקווה ליצירת מפגש בין מזרח ומערב, בין חדש וישן ובמידה לא מעטה בין האוכלוסיות המגוונות המקיימות בעיר רקמה אנושית ייחודית.
אל ירושלים באים תיירים ועולי רגל מכל העולם – העיר משמשת מוקד מרכזי בקרב בני שלוש הדתות המונותאיסטיות ואליהם מתווספים אנשים מכל הלאומים והיבשות. קדושתה של העיר ממשיכה להיות אבן שואבת עבור המאמינים, התיירים והמבקרים הרבים הבאים אליה בכל ימות השנה וחיים בה יהודים בני כל העדות, נוצרים מכל הזרמים ומוסלמים. לאורך ההיסטוריה נבנו בה בתי כנסת, כנסיות ומסגדים הוקמו בה מרכזים רוחניים ומרכזי לימוד כמעט לכל זרם וקבוצה. התושבים, המבקרים והאורחים בעיר יוצרים בה פסיפס אנושי מגוון לעיתים עדין ושברירי.. להמשך קריאה >

פוקוס ירושלים

המצלמות הראשונות הגיעו לירושלים כבר בראשית הצילום ועד מהרה ירושלים הפכה לאחת הערים המצולמות בעולם. תיירים, נוסעים וצלמים מקצועיים שהגיעו לעיר צילמו את המקומות הקדושים, את תושבי ירושלים ואת חיי היום-יום בעיר. בין האתרים שצולמו בלטה מצודת העיר, מגדל דוד, שהפך לסמל ירושלמי ולאחד מסימני ההיכר המובהקים של העיר. למעשה, מגדל דוד הפך לסמל עוד בטרם הגעת המצלמות הראשונות – ציירים ואמנים ציירו ותיעדו את המצודה לאורך השנים מזוויות שונות ובדרכים שונות, שנים רבות לפני המצאת המצלמה.. להמשך קריאה >

ירושלים מבעד לעדשה

אנחנו שמחים לפתוח את סדרת מסה השלישית והפעם הסדרה חגיגית במיוחד ותלווה את התערוכה החדשה שתיפתח במוזיאון בסוף החודש: "הצלמים – ירושלים בעיני צלמיה 1950-1900". בסדרה הקרובה נסייר בתערוכה, נכיר מקרוב את צלמי ירושלים הראשונים ונצא לראות כיצד השתנו פני העיר במהלך השנים, מה קרה לבתי הפוטו הירושלמיים המפורסמים והיכן נמצאים הצלמים שממשיכים עד היום לתעד את העיר, את נופיה ואת תושביה.. להמשך קריאה >

שוד הבנק הראשון בעיר

בחודש מרץ התחלנו את הסדרה בעקבות בלשים, שוטרים, גנבים וספרות הבלש בירושלים. במהלך המפגש הראשון ביקרנו בקישלה הנמצא בסמוך למוזיאון מגדל דוד ומהווה חלק ממנו. לקישלה היסטוריה ארוכה בכל הקשור ל"שוטרים וגנבים" ומסורת משטרתית עוד מימי הטורקים. הבאים לעיר וביניהם התיירים ועולי הרגל הרבים נפגשו עם שוטרי העיר כבר עם כניסתם לעיר העתיקה דרך שער יפו. רחבה זו הקרויה על שמו של כובש ירושלים במאה ה-7, עומר אבן אל ח'טאב, הייתה סואנת ביותר בימים עברו: "משהיינו נכנסים אל תוך השער, הרי הבניין הראשון אשר הסב את תשומת לבנו הייתה תחנת המשטרה הקטנה שבה היינו רואים את הקצינים מסה, מגדל דוד והשוטרים התורכיים שלבושם המיוחד משך את תשומת לבנו, אנו הקטנים… תחנת משטרה זו, הייתה מעין חיל משמר של העיר אשר עיניה היו פקוחות על המרכז החיוני הזה שדרכו עברו עולי רגל מערי הארץ השונות ומארצות אירופה…" (יעקב יהושע, ירושלים תמול שלשום – פרקי הווי, חלק ג' עמ' 86).. להמשך קריאה >

בלשים בירושלים – בין דמיון ומציאות

מוזמנים להצטרף למסע מסתורי ומרתק בצדדים האפלים של ירושלים, בסדרה חדשה העוסקת בבלשים, שוטרים, סיפורי פשע אמיתיים ופרשיות דמיוניות בעיר הקודש.

הסדרה 'בלשים בירושלים – בין דמיון ומציאות' תתקיים בחודשים מרץ-אפריל ותכלול מפגשים, הרצאות וסיורים בעקבות בלשים, שודדים, מרגלים, סופרים ואסירים.

ז'אנר הספרות הבלשית בישראל לא זכה לפופולריות רבה עד לשנות ה-80 של המאה ה-20. בניגוד לערים אחרות בעולם, ירושלים לא זכתה לבלשים מפורסמים כמו שרלוק הולמס, מיס מארפל או הארי הולה ובכל זאת, העיר שימשה זירה לכמה וכמה נובלות בלשיות חשובות ומעניינות שהצליחו לעורר עניין בז'אנר הספרות הבלשית בישראל.

מתוך הספרות הבלשית שנכתבה בירושלים משתקפים חיי התושבים בעיר ולא פעם נדמה שהגבול בין דמיון למציאות מטשטש. מפגשי הסדרה בלשים בירושלים ישלבו בין הדמיון שבספרות הבלשית לבין המציאות היומיות בירושלים – מציאות שלפעמים עולה על כל דמיון.. להמשך קריאה >

אוכל ופוליטיקה

לקראת סוף המאה ה-19 הפך שער יפו וסביבתו לאזור סואן ותוסס מבחינה מסחרית.

בסביבת השער נמצאו בתי מלון, בנקים, בית הדואר האוסטרי, חברות תיירות, צלמים, חלפנים, חנויות שונות וגם שוק אוכל ארעי. אזור החפיר של מצודת העיר בסמוך לשער יפו היה אזור מסחר פורה של מוכרים כפריים שבאו למכור את התצרוכת החקלאית שלהם בירושלים. היום החפיר נקי ומסודר והינו חלק ממוזיאון מגדל ירושלים המהווה, כמו בעבר, שער לעיר ירושלים.

בגיליון החדש – פלאפל, קפה ומרק גולש. נתמקד בפעילות שתיערך בחודש פברואר ונדון בקשר שבין אוכל ופוליטיקה במרחב שלנו, במטבח הערבי מקומי ובבתי האוכל המיתולוגיים של מרכז העיר ירושלים.

הצטרפו אלינו למפגשים הבאים של סדרת אוכלים בירושלים שיתקיימו בחודש פברואר: להרצאות על המטבח הערבי והפוליטיזציה של האוכל בישראל ולסיור בעקבות בתי אוכל מיתולוגיים בירושלים.. להמשך קריאה >

פותחים שולחן במגדל דוד

הגיליון לפניכם ילווה את הסדרות החדשות של מסה ויאפשר לכם לקרוא ולטעום מעט מהמפגשים ומהסיורים שיתקיימו אצלנו במהלך השנה.

בגיליון זה נצא למסע בעקבות ההיסטוריה של האוכל בירושלים. בשנת 1992 התקיימה במוזיאון מגדל דוד תערוכת אוכלים בירושלים. את התערוכה אצרה שרי אנסקי, מאושיות הקולינריה בארץ וזו הייתה הפעם הראשונה בה עסקו באופן מקיף באוכל ירושלמי לאורך ההיסטוריה, מימי הבית הראשון ועד לתקופת המנדט. סדרת אוכלים בירושלים היא חגיגה לאוהבי אוכל ולמתעניינים במזון ובקולינריה הירושלמית שהתפתחה במהלך 3,000 שנים. הסדרה תספר את סיפורה של העיר ירושלים דרך הטעמים, התבשילים, מוסדות האוכל המיתולוגיים והבשלנים הירושלמיים. אנחנו מזמינים אתכם לפתוח אתנו שולחן במוזיאון מגדל דוד!

להמשך קריאה >>