עטרה ולירו (משמאל) וחברות בבית קפה ירושלמי, 1940, צלם אהרון ולירו, באדיבות אוסף משפחת ולירו, ארכיון התצלומים, יד יצחק בן צבי

שנות ה-30 בסטייל

נכתב ע"י: ריקי רחמן
|
13/11/2018
228

כל חובב סטייל יודע: כל פריט בארון הוא חשוב ולכל סיכה, תכשיט או אבזם יש משמעות. הארון שלנו הוא ה DNA שלנו –  הוא מציג לעולם את מי שאנחנו ובאופנה, בכל יום אפשר לבחור להיות דמות אחרת…

אבל לא תמיד זה היה כך: עד שנות ה-30, מרבית האנשים התלבשו על פי מוסכמות החברה ומתוך רצון להשתייך למעמד מסוים. בשנות ה-30 הכל החל להטשטש ובהדרגה התחילה להיווצר אופנה שמשקפת יותר טעם אישי, אופי ויצירתיות.

הנשים באותה תקופה עסקו בהבלטת הנשיות

נתחיל בשנות ה-20. עם סיום מלחמת העולם הראשונה, שנות העשרים הביאו איתן משב מרענן של חירות. הנערות של שנות ה-20 שהיו מרדניות, והעזו לערער על הערכים שקרסו בעקבות המלחמה, התלבשו כנערים: בהשראת מעצבים כמו ז'אן פאטו, קוקו שאנל ומדליין ויונה, הן קיצרו את שערן ותחבו אותו בתוך כובעים מעוגלים, נפטרו לחלוטין מהמחוכים, ואימצו בגדים רפויים שיצרו אשליה של פלג גוף צנום, כמעט חסר חזה.

במקום הדגשת המותן, שאותו הדגיש המחוך, הודגש האגן. קישוטים גיאומטריים וצבעוניות מוזהבת שנלקחו מתנועת האמנות הרווחת של האר-דקו, קישטו את רוב הבגדים. הנערות של שנות ה-20 עישנו, נהגו במכוניות וניכסו לעצמן את החירות שניתנה להן בזמן שהגברים היו עסוקים בלחימה. בשנים אלו נוצר המושג 'א-לה-גארסון', כלומר פאסון נערי.

גם ישראל עברה תהליך של שינוי וצמיחה וכמדינה המושפעת תרבותית הן ממזרח והן ממערב

שנות ה-30 היו מעבר חד: נשים שהחלו לספור קלוריות, גברים ניפחו את החזה ובאופנה שלטה צבעוניות מונוכרומטית – שחורה.

הגברים החלו ללבוש ז'קטים עם כריות כתפיים גדולות ופנסים במותן והנשים לבשו ביגוד ספורטיבי נוח וקליל שהבליט את הגזרה והיו בו כיסים. בגדי הנשים סימלו את הבריחה מהתלות בפריטי יד (או ב"כיסיו של הבעל"). החזייה, המצאה יחסית חדשה שהחליפה את המחוך, החלה להרים את החזה והפכה לפריט לבוש סטנדרטי. הבגדים הפכו צרים וצמודים יותר והדרישה האופנתית לגוף חטוב הובילה לתרבות ספורט חדשה ואופנת ספורט שהחלה לצבור פופולריות.

הגורמים העיקריים לשינויים האופנתיים בשנות ה-30 היו ההתמוטטות הכלכלית והחיפוש אחרי אחדות חברתית. הסגנון המפושט אומץ על ידי המעמד העשיר שניסה להסתיר את עושרו ועל ידי המעמד שירד מנכסיו וניסה להסוות את הירידה ברמת החיים.

בפאריז התחיל להיווצר דור של מעצבים חלוציים שפרצו לסצנת האופנה עם עיצובים על פי טעם אישי. לכולם היה אותו חזון נועז: לנצל את רעיון הנשיות והמשיכה המינית כדי לייצר אופנה טבעית יותר שאינה כבולה למוסכמות המשתנות: סגנון על-זמני.

הנשים באותה תקופה עסקו בהבלטת הנשיות. השמלה הישרה ובעלת קו המותן הנמוך והסגנון הרפוי של שנות ה-20 נעלמה. שמלות נתפרו מחומרים נצמדים בגזרות אלכסוניות, טכניקה שרצתה להדגיש את חיטובי הגוף. שיטות אריגה חדשות הובילו לייצור בדים אידיאליים לעיצובים מחטבים: מוסלין וקטיפה רכה, משי ושיפון.

בכל שנה נחשפו טפחים נוספים בגוף. בחוף הים ובבריכה העזו נשים לחשוף את הבטן בבגדי ים בשני חלקים. לשמלות הערב נוספו מחשופים עמוקים מאחור. בשנות ה-30 היה קשה להבדיל בין הבגדים שלבשו נשים לגאלות לבין אלה שלבשו לקראת שינה.

הסגנון המפושט של שנות ה-30 היה תפור למידותיו של עידן המודעות העצמית – אלגנטיות בשביל אנשים שלא רוצים להתבלט, "אלגנטיות בעת משבר".

BRIT-005

אתם רק יכולים לדמיין איזה פיוזן אופנתי נוצר משילוב של השראה בריטית, צרפתית ומזרח אירופאית וכמובן עם ניחוח ים תיכוני

בשנות ה-30 גם ישראל עברה תהליך של שינוי וצמיחה. בישראל, מדינה המושפעת תרבותית הן ממזרח והן ממערב, נוצר ערבוב אופנתי ששאב השראה בריטית, צרפתית ומזרח אירופאית בניחוח ים תיכוני.

בסוף השבוע הקרוב אתם מוזמנים לקפה רסטורנט, ערב מחווה לבר פינק הירושלמי המיתולגי: ערב חד פעמי בתוך החלל המיוחד של תערוכת "לונדון בירושלים", בו אתם מוזמנים לחזור אחורה בזמן אל תקופת המנדט ולהרגיש לערב אחד כמו בתוך סצנה מסרט.

תפתחו את הארון ותתחברו לצד היצירתי שלכם! ואל תשכחו נעליים נוחות, אחרי קוקטייל אחד או שניים, אולי תתפתו להצטרף לריקוד סווינג סוער..

קפה רסטורנט: מסע בזמן אל בר 'פינק'

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*