place

על האש, קפה וטיולים - ראש חודש בירושלים

מוזיאון מגדל דוד |16/11/2021|13
שיתוף פוסט

בזמן שהיתה קיימת הסנהדרין בירושלים היו קובעים את ראשי החודשים באמצעות אנשים שהעידו שראו את מולד הלבנה. כדי לעודד אותם לבוא היו עורכים להם סעודה גדולה. מאז חלפו שנים והתקבלו דרכים אחרות לחשב את ראשי החודשים - איך מציינים ראשי חודשים בירושלים? מה נותר מאותן הסעודות הגדולות? האם יש אוכל שמיוחד לראש-חודש? ומה הקשר לבצל?

בספרו "ילדות בירושלים הישנה" (עמ' 119-121) מתאר יעקב יהושע את מנהגי ראש-חודש בירושלים:
"ביום זה נפסקו הלימודים בשעת הצהריים שלא כשאר הימים שהיינו לומדים בהם עד חשכה. אם חל ראש חודש ביום נאה בעונת החורף, יוצאים היינו אל מחוץ לחומות ומרחיקים לכת עד לכפר השילוח ו"באר איוב" (שקראנו לו בקיצור "ביריוב"), זה הנחל שמימיו גואים בשנה משופעת גשמים. תענוג מיוחד רוינו מאכילת החסות של כפר השילוח שהיו ידועות בטעמן [...] גם המלמדים שלנו נלוו אלינו בטיולנו, כדי להנפש מעמלם. לפעמים היינו הולכים לסביבה קרובה יותר, לבית קברות של הקראים ("בית החיים די לוס קראים"). שם מצויות מערות, החצובות בסלע. בעונת החורף היו מצטברות בהן שלוליות של מי גשמים. במקום נאה זה שממולנו נשקף כפר השילוח ושהיה מוקף עצים רבים, היו המלמדים שלנו פורסים מחצלות וסועדים את לבם בבשר שהיה נצלה על גזרי עצים שאספנו, אנו התלמידים, ומקנחים בכמה לגימות של יין מהבקבוקים שהמלמדים הביאו אתם מתחת לגלימותיהם [...]

אם אנו, תינוקות של בית רבן, ניצלנו יום זה לפי דרכנו הרי לאמותינו היה זה יום של התפרקות מעול העבודה הקשה. שכנות וידידות נפגשו אלו עם אלו, סעדו בצוותא וזימרו ביחד. "אסינטאר קון ביזינאס", כלומר בילוי בחברותא עם שכנות – זה היה התענוג הגדול והמיוחד. שעות רבות ישבו על ספל קפה עם "ביסקוג'וס", אלה הכעכים המלוחים והפריכים שהטבילו בתוך הקפה השחור, וגילגלו שיחה בענינים שונים [...] מספרת דודתי לבית קוינקה: נהגנו להתאסף בראש חודש שכן ביום זה היינו פנויות מעבודה. לא תפרנו, לא כבסנו, אף לא בישלנו לא עדשים או "גארבאנסוס" (אפונה) ו"אבאס" (שעועית) – מאכלים מקובלים לכל שני וחמישי. לכבוד יום זה הכינונו מטעמים ערבים יותר, כגון בשר ואכלנו ושרנו בצוותא, ובעיקר פטפטנו הרבה, וכל אחת מאתנו פתחה את סגור לבה. לפעמים הצטרפו אלינו גם שכנות מוסלמיות וקיימו אתנו קשרי ידידות וחברתנו היתה חביבה עליהן. כמה מהן אף שוחחרו עמנו באיספניולית רהוטה [...]

 

place
שכונת אבו באצל

ומה הקשר לבצל?

יעקב יהושע מספר ש"גם רבנים וחכמים שבכל ימי החודש נהגו בחומרה עם עצמם ועם זולתם, ביקשו להתפרק ביום זה מכל דאגה. [...] כאשר עשו להם מנהג לצאת לפרקים, בימי ראש חודש אל מחוץ לעיר. הם פנו לשכונת "אבו אל בצל" [...] ובשקיהם כמה אוקיות בשר, כבד ומעט ירקות ובקבוק יין ופירות. [...] מעלים מדורה וצולים עליה את הבשר ומכינים סלאט עגבניות עם בצל ופלפל חריף. וכך, תוך זחיחות הדעת, היו לועסים את הבשר הצלוי, לוגמים מהיין, מזמרים ומברכים, והכל מתוך יראת קודש שבענווה ולא מתוך קלות דעת חלילה".

"אבו באצל" היה כינויו של  ר' יצחק ליפקין מייסדה של שכונת "שערי ירושלים". ליפקין שעלה לארץ ישראל מפינסק, עסק במסחר, עודד את העבודה ודחה את קבלת כספי החלוקה. השכונה שהקים בשנת 1894 יושבת על אם הדרך יפו מול בית החולים "שערי צדק" הישן. על מקור השם "אבו באצל" מספרת אחת המעשיות שמשום צערה של ירושלים נהג ר' ליפקין לאכול כל ימיו רק פת ובצל. תושבי ירושלים נהגו לקרוא לשכונה "אבו בצל" כשמו, והשם נשאר עד היום. חלק מבתי השכונה שישבו על רחוב יפו נהרסו בעת ביצוע עבודות הרכבת הקלה וכיום ניתן לראות את חזיתות הבתים שעברו שימור אומנותי.   

אוכל כמובן אינו רק חומר- גלם ודרכי ההכנה אלא גם המפגש שהוא יוצר והחוויה, אז כמנהג אנשי ירושלים צאו לכם לפקניק בשכונת "אבו באצל" או בגינה. 

פוסטים נוספים שיעניינו אותך