food

שנהיה לראש - סימני ראש השנה בירושלים

עדי נמיה-כהן, עדנה עסיס |05/09/2021|231
שיתוף פוסט
מתיקות - משיבת ציון ועד למאה העשרים!

חגים הם זמנים בהם החוויה החושית, והאכילה כחלק ממנה, תופסת מקום משמעותי במנהגי החג עבור ילדים ומבוגרים כאחד. ראש השנה בירושלים הוא חג של מתיקות - משיבת ציון ועד למאה העשרים.

בחזרה אל ירושלים המשוקמת, ימי שיבת ציון, החודש השביעי.
כל העם נקבץ והתאסף אל הרחוב לפני שער המים. עזרא הכהן קורא בפני העם, אנשים ונשים, את ספר תורת משה. למשמע הכתוב בתורה, בוכים כל-העם. נחמיה ועזרא פונים אל העם ואומרים להם לחדול מהאבל ומהבכי, ויותר מכך: "ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו... וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם" (נחמיה ח, ט-יג). האכילה, השתייה והשמחה בראש השנה מנומקות על ידי עזרא ונחמיה בשני נימוקים – האחד, היום קדוש לה', והשני הוא השמחה בתורה מתוך ההבנה שהיא תהיה מגן ומעוז, וחלופה לצום ולבכיה.
הסעודה עליה צוו העם בירושלים התקבעה למנהג בקרב רוב העם, למעט יהודים מארץ ישראל שנהגו לצום בראש השנה ובמועדים נוספים.

food
סעודה משותפת. מתוך התערוכה "אוכלים בירושלים"
במקום צום- סעודה גדולה! האם זו עבודה זרה?

יהודי בבל אימצו פירוש קולינרי לפסוקים מספר נחמיה ונהגו לאכול בראש השנה ראש כבש, בשר שמן, דבש ומיני מתיקה. וכך נכתב בתשובה המיוחסת לרב נטרונאי גאון שחי במאה התשיעית בסורא, בבל:

[ושחקרתם] שאנו רגילין ליקח ראשי כבשים בראש השנה... ושאלתם לפרש לכם. דבר זה נחש לטובה הוא, ורוב אנשי בבל כך רגילין לעשות, שבערב ראש השנה לוקחין בשר (של צאן) ומבשלין אותם [בטיסני] או בדבר של מתיקה, ואין מבשלין בשול שיש בו חומץ, [וא]ומרים: נאכל מיני מתיקה ובשר ובשול שמן, כדי שתהא (כל השנה ועריבה מתוקה) ולא יהא בה דבר רע ודבר צרה.
(תשובות רב נטרונאי גאון (מהדורת ברודי), אורח חיים סימן קעט)

השאלה שהופנתה אל הגאון היתה מדוע לוקחים ואוכלים ראשי כבשים בראש השנה? למעשה, יותר מאשר עניין קולינרי ביקש השואל לברר האם אכילת המאכלים הללו נחשבת "ניחוש", שהוא אחד מקסמי עבודה זרה שנאסרו מן התורה (ויקרא יט, כו). "ניחוש" הוא פרקטיקה מאגית הקושרת בין אירוע מקרי – כדוגמת שועל שעבר מצד שמאל או חתיכת לחם שנפלה מהפה – לבין חיזוי העתיד. לעומת זאת, אכילת בשר ומיני מתיקה לא היתה אירוע מקרי, אלא מעשה מכוון. לדעת הגאון המאכלים שנאכלו בראש השנה כסימן לכך שהשנה תהא עריבה ומתוקה נחשבו כניחוש טוב (כנראה לאור העובדה שהמקור לסעודה הוא מהמקרא) ולכן איננו בגדר עבודה זרה.

סימני דרך ותקווה של מאות שנים

ה"סימנים" או "יהי רצונים" הנאכלים בערב ראש השנה מלווים בייחול לשנה טובה ומתוקה ולהסרת הרע הן ברמת האישית והן ברמה הלאומית. לאורך הדורות, התקבע הנוהג שהאכילה תהיה מלווה באמירת "יהי רצון" סמלי התואם לשם המאכל. כך האמירה על פה נתנה תוקף לייחול לשנה טובה ולמעשה האכילה כמקיים אותו. שתי הפעולות, קשרו יחדיו את חלל הפה ומערכת העיכול כפתח לגוף ולנפש כמכלול שלם. את ראשית המנהג לאכול סימנים (או להסתכל בהם, תלוי בגרסה) ניתן למצוא כבר בתלמוד הבבלי, ושם מצוינים המאכלים מן הצומח המקומי: קרא, רוביא, כרתי, סילקא ותמרי (בבלי כריתות ו ע"א). וכך, כל תפוצה אימצה לעצמה סימנים שהיו מצויים בסביבתה, ומאכלים חדשים התווספו לסלסלת "יהי הרצונים".

בירושלים, בה התקבצו יהודים מרחבי התפוצות, כל קבוצה התייחדה במנהגיה וב"סימנים" שלה. היהודים האשכנזים בירושלים נהגו לאכול תפוח בדבש, דגים ממולאים (גפילטע פיש), גזר, תמרים ורימונים.

הרבנית צפיה גורן, אשת חינוך ונשיאת תנועת אמונה, ובתו של הרב דוד הכהן "הרב הנזיר" תיארה את סעודות החג במשפחתה ומספרת על בית הוריה:
"זכיתי להיוולד להורים שעד כמה שידוע לי אין דומים להם בעולם היהודי. גם הבית שבו גדלתי אין שני לו, בוודאי לא בירושלים עיה"ק, ואולי גם בעולם כולו. אבי זצ"ל הרב דוד הכהן... קיבל עצמו וכמובן גם על בני משפחתו אורח חיים צמחוני לחלוטין, ללא דגים ובשר, וכן הנהגות של נזיר כפי שהיא מוגדרת בתנ"ך... בראש השנה אכלנו חלות עגולות (לא קלועות) כדי לומר: יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה." אכלנו הרבה מאוד בדבש, חלה ודבש, תפוחי עץ טבולים בדבש, וכן עוגת דבש. עוגה זו היתה המזון העיקרי של אבא..." הרבנית צפיה מביאה את המתכון לעוגה, ולאחריו היא ממשיכה בתיאור הסימנים האחרים: "גזר, סוכר חום ודבש התבשלו יחד, זמן רב על אש קטנה. הגזר מסמל שהעם נתרבה. גזר באידיש, מרן, שפירושו יהיו במספר גדול יותר." (ירושלים של מטעמים, עמ' 171-169).
ממש כמו השמות הארמיים בתלמוד, גם השמות הלעזיים של המאכלים בתפוצות נכנסו לשולחן החג והפכו לסימנים.

food
על המר והמתוק

הספרדים בירושלים נהגו לאכול בליל ראשון של ראש השנה את כל אותם המינים שנזכרו בתלמוד, וכך מתאר יעקב יהושע את סעודת החג בבית הוריו:

סעודת ערב ראש השנה דמתה במקצת לסעודת סדר ליל פסח. וכשם שבסדר פסח קראנו לפני הסעודה את ההגדה כן קראנו בערב ראש השנה לפני הסעודה את ה"יהי רצונים" שהיו מלווים סמלים, רזין וסודות. ה"יהי רצונים" לא היו עשויים גוון אחד. היו מהם שנועדו "לשנה טובה ומתוקה" ואכן לא עלה מלח על שולחננו בשני הלילות של ראש השנה. את "המוציא" טבלנו בסוכר... הסלקא [סלק], הקרא [דלעת] והכרתי [פרסה] שהוגשו לשולחן פעמים בצורת קציצות, ופעמים בתוך מעשי-מאפה שנקראו בשם "רודאנג'אס"... חלק מה"יהי רצונים" היו מונחים על השולחן, חלק אחר צריכה היתה אמי להביאם מהמטבח. ומאחר שלא היה המחזור לפניה ו"ארמית" לא ידעה, היינו אנו הילדים מדריכים אותה ומבקשים שתביא את ה"פרסה" שפירושה בארמית "כרתי" או את ה"קאלאבאסה" שבארמית פירושה "קרא". ובכל ראש השנה היתה אמי מעירה בעדינות שכל התערובת הזאת של מאכלים מתוקים ומלוחים, ואבא היה מסביר לה את הכוונה הצפונה בהם... (יעקב יהושע, ילדות בירושלים הישנה, עמ' 14-15)

היהודים הספרים בירושלים החזיקו במנהג מקומי יחודי: בעת שיצאו המתפללים מבית הכנסת בליל ראש-השנה הוגשו להם זיתים כבושים ומרים. כלשעצמו, נשמע המנהג מוזר וסותר את מנהגיהן של רוב העדות להימנע מאכילת מאכלים מרים או חמוצים ולאכול כסימנים רק דברים מתוקים! אלא, שאכילת הזיתים נועדה להזכיר את בקשתה של היונה שהביאה לנוח את ענף עץ הזית (בראשית ח, יא) ולפי המדרש "אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם" (תלמוד בבלי, עירובין יח ע"א). כך אכילת הזיתים בליל ראש השנה, סימלה את האמונה באל ואת הקריאה הבוטחת - "יהיו מזונותינו מרורים כזית ונתונים ביד ה'". בהפוך על הפוך, המר הופך למתוק.

food
עוגת הדבש של "הרב הנזיר" / הרבנית צפיה גורן

רכיבים ואופן ההכנה:

1 כוס דבש

2 ביצים מופרדות

3.5 כוסות קמח רגיל

1 שקית אבקת אפיה

1 כפית סודה

1 כוס מיץ תפוזים טרי (או לחילופין כוס קפה שחור)

0.5 כוס שמן

קורט ציפורן טחונה

100 גר' אגוזי פקאן קצועים

0.5 כוס סוכר

לערבב כוס דבש עם החלמונים, להוסיף קמח מנופה יחד עם אבקת האפיה והסודה. לערבב לסירוגין עם המיץ והשמן, להוסיף ציפורן ואגוזים ולבסוף להקציף את החלבונים עם חצי כוס סוכר ולהוסיף בזהירות לתערובת. לאפות בחום בינוני 40 דקות. (ירושלים של מטעמים, עמ' 170)

 * * *

בהשראת הסימנים והיצירתיות שבברכות "יהי רצון" הכנו לכם חידון ירושלמי לראש השנה.

למעבר לחידון לחצו כאן

שיתוף פוסט

השארת תגובה

פוסטים נוספים שיעניינו אותך