עיר הבירה, מפגש על ייצור ושתיית בירה בירושלים

בית המרזח והפנסיון של משפחת לנדהולט

נכתב ע"י: קהילה כותבת
|
31/10/2016
97

הבירה מעולם לא הייתה מאוד נפוצה בארץ ישראל ויש שיגידו שגם היום הישראלים אינם נחשבים לשותי בירה מובהקים. במהלך תקופות ארוכות בהיסטוריה יבול הדגן בארץ לא הספיק למחיית התושבים ואפשר להניח שמחסור זה הוא בין הסיבות לעובדה שהבירה, המבוססת על שעורה, אינה משקה פופולרי במיוחד בארצנו, לעומת מסופוטמיה ומצרים למשל בהן בימי קדם הבירה הייתה משקה פופולרי בבתי המרזח המקומיים.

עיר הבירה, מפגש על ייצור ושתיית בירה בירושלים

צילום: ריקי רחמן

במהלך מאות שנות שלטון מוסלמי בארץ ישראל  נאסר או נדרש להצניע את השימוש באלכוהול ולכן הבירה לא יכולה הייתה להתפתח. בניגוד לבירה היין הצליח לשרוד בירושלים בין היתר משום שהיה בעל משמעות דתית הן בעולם היהודי והן בעולם הנוצרי והשתמשו בו לצרכי קודש כדוגמת הקידוש והמיסה אך גם לצרכים פרטיים. הצריכה של היין הייתה ביתית וצנועה מאוד וחלו איסורים והיטלים על ייצור היין וכמות הייצור ובכלל זה איסור מכירה של אלכוהול למוסלמים.

המקורות על הבירה לאורך ההיסטוריה בארץ ישראל ובירושלים מעטים מאוד. עם זאת, בעת החדשה ובעיקר עם חדירת המעצמות והתושבים האירופאים שהביאו  לארץ את תרבותם ומנהגיהם הבירה החלה להופיע בירושלים וקמו מבשלות שיכר ובתי מרזח. בין אלה שייצרו בירה ושתו אותה היו הטמפלרים שהגיעו לארץ במחצית השנייה של המאה ה-19.

אחת ממבשלות הבירה המוכרות בירושלים הייתה מבשלת הבירה ובית המרזח של משפחת לנדהולט במושבה הגרמנית. בני משפחת לנדהולט בנו את ביתם בשנת 1875 ופתחו בו בית מרזח – (פאב) ופנסיון שהיו מוכרים על בני המושבה ועל מדריכי התיירים של אותם הימים. בית המרזח היה מקום שבו התכנסו בני המושבה לאחר העבודה ובו יכלו בני המקום להתעדכן בנעשה בסביבה. המקום פעל כנראה עוד מסוף המאה ה-19 ולאורך ימי שלטון המנדט עד למלחמת העולם השנייה.

"..ייצרו בני המשפחה את הבירה במבשלה שהקימו בבניין החאן בו שוכן היום תיאטרון החאן."

"..ייצרו בני המשפחה את הבירה במבשלה שהקימו בבניין החאן בו שוכן היום תיאטרון החאן." צילום דר אבישי טייכר מתוך אתר פיקיוויקי

עוד לפני פתיחת בית המרזח בביתם שבמושבה ייצרו בני המשפחה את הבירה במבשלה שהקימו בבניין החאן בו שוכן היום תיאטרון החאן בסמוך לתחנת הרכבת. בספרו על המושבה הגרמנית מזכיר האדריכל דוד קרוינקר את השערתו של הסופר חיים באר לפיה בית השכר של ריכרד ווגנר עליו כותב ש"י עגנון בספרו תמול שלשום הוא למעשה בית המרזח של משפחת לנדהולט:

"סמוך לבית הנתיבות עומד בית שכר גדול של ריכרד ווגנר… כל זמן שהיו הזקנים חיים היתה היא (אשתו) עושה עם אביה קרוניות ועגלות, וריכרד היה עושה עם אביו יין לכמרים. משמתו הזקנים הניחה היא את מלאכתה והוא הניח את מלאכתו ועשו להם בית שכר שנותן פרנסה קלה בפנים שוחקות"

(ש"י עגנון, תמול שלשום)

רוצים לשמוע עוד על ההיסטוריה של הבירה בירושלים ולטעום בירות ירושלמיות מצוינות? הצטרפו אלינו למפגש שכולו בירה>>

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*