שותי העיר: סיור בעקבות תרבות השתייה בירושלים

אוויר הרים צלול כיין

נכתב ע"י: קהילה כותבת
|
31/10/2016
92

תעשיית גידול הגפנים בארץ ישראל ובפרט בסביבות ירושלים נודעה מימי קדם. לאורך ההיסטוריה ייצור היין היה חלק בלתי נפרד מתולדות הארץ – היהודים והנוצרים שתו יין להנאה ולמשקה היה גם תפקיד חשוב בפולחן הדתי. לעומת זאת, לפי חוקי הדת המוסלמית שתיית אלכוהול אסורה וכדי להגן על חוקי הדת, לאורך שנות השלטון המוסלמי בארץ הוצאו צווים האוסרים על מוסלמים לשתות יין. למרות החוקים והצווים שהוצאו, נוסעים ותיירים שביקרו בארץ במהלך המאה ה-16, כאשר ירושלים הייתה תחת שלטון מוסלמי, כתבו כי בחשאי ניתן היה לקנות יין גם בירושלים. בשנות השלטון המוסלמי ייצור היין נותר בידי הנוצרים והיהודים ונעשה בצנעה, והמכירה למוסלמים נאסרה. הגזירה לא הייתה קלה לאף אחד מהצדדים ותעודות מתקופות שונות מעידות שלמרות הצווים והחוקים – יהודים ונוצרים מכרו יין למוסלמים והמוסלמים – שתו.

שותי העיר : סיור בעקבות תרבות השתייה בירושלים

צילום: ריקי רחמן

במאה ה-17, בתקופת השלטון העות'מאני בארץ, יהודים שחיו בירושלים הכינו יין ביתי לצריכה פרטית. מעיד על כך רבי משה פוריית שביקר בירושלים במהלך המאה ה-17

"קונים את הענבים במשקל.. אין סוחטים את הענבים אלא שמים אותם בשקי בד גדולים ודורכים אותם ברגלים.. את הקצף יש להוריד מן היין המורתח ומשתמשים בו גם לעשיית יי"ש"

במאה ה-19 גדל מספרם של התושבים הנוצרים והיהודים בירושלים, ולצד פיתוח תעשייתי החלה להתפתח גם תעשיית יין. החל מאמצע המאה ה-19 יהודים שחיו בתוך העיר העתיקה הקימו בה יקבים. יקבים אלה הוקמו עוד לפני היקבים המפורסמים שהקים בישראל הברון דה רוטשילד וחלקם פעילים עד היום. בין היקבים השונים שהוקמו בתוך העיר העתיקה היה היקב של משפחת ג'יניאו הספרדית שפעל בבית ברחוב היהודים שבתחומי הרובע היהודי החל משנות ה-40 של המאה ה-19. היקב שכן בקומה התחתונה של הבית והכינו בו סוגים שונים של יינות מתוקים: אליקנט, מוסקט ומאלגה וכיאה לרוח התקופה, גם היינות שהתקלקלו לא נזרקו לפח! מהיינות שהחמיצו הכינו בני המשפחה חומץ בן יין. עם הזמן היקב המשפחתי התפתח וגדל ובני משפחת ג'יניאו ייצרו גם עראק מפורסם, קוניאק, שרי, ברנדי ואף וודקה. עם השנים נוסף ליקב גם לוגו מקסים ומרשים שהפך להיות סמל המשפחה ונפתחה גם חנות לממכר משקאות ברחבת מגדל דוד (שער יפו). בני המשפחה נכנסו גם לעסקי הייבוא והיו בקשרי עבודה עם הבריטים, המוסלמים, הנוצרים וכמובן גם עם היהודים.

שותי העיר : סיור בעקבות תרבות השתייה בירושלים

צילום: ריקי רחמן

בין היקבים הראשונים שהוקמו בירושלים היו גם יקב שור, יקבי טפרברג (הפעיל מאוד גם היום) והיקב של רחל די-שיינקרקע – "מוכרת השיכר". ספרי הזיכרונות של תושבי העיר במאה ה-19 מלמדים שהכנת היין הייתה חלק מתפקידן של הנשים שתמכו כלכלית במשפחותיהן. נשים רבות שהיו בעלות אופי יזמי חיפשו דרך להביא פרנסה והקימו ברבות הימים מפעלים חשובים הפעילים עד היום (אחד המוכרים שבהם היא מאפיית ברמן הירושלמית שהוקמה על ידי אם המשפחה קרישה). איטה ילין מתארת את התפקיד של אמה ביקב המשפחתי בספרה 'לצאצאי':

"..את היין מכינים בביתנו לכל השנה.. בבוקר השכם הייתה אמי הולכת עם שני המלווים המומחים לדבר, לקנות אצל פלחי חברון כמה מאות רוטלים ענבים לבנים ושחורים ששקלו אותם במקום הקנייה.. אחרי שהכינו את הזירים הגדולים וקטפו את גרגירי הענבים שבאשכולות, שמו את הגרגירים שוב בכלי נחושת גדולים, שבהם השתמשו גם לכביסה אחרי שניקו אותם, אז התחילו הגברים, אחרי רחצם את רגליהם היטב, במלאכת הענבים, דרכו אותם היטב עד שלא נשארה טפה בקליפת הענב.. את כל העבודה הזאת היו עושים במרתף.. היו כמה מיני יין: מתוק, חזק, אדום, בהיר וכהה.."

רוצים לשמוע (ובעיקר לטעום) עוד על היינות הירושלמים? הצטרפו אלינו לערב יין מיוחד בו נכיר את היקבים שהוקמו בעיר במהלך השנים ונטעם יינות ירושלמים מצוינים >>

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*