ניילון במגדל דוד

כשאמנות והיסטוריה נפגשים

נכתב ע"י: נטע ירון
|
24/10/2017
399

התערוכה הראשונה במגדל דוד התקיימה באפריל 1921 ביזמת 'החברה למען ירושלים', חברה מטעם השלטון הבריטי, שנועדה להגן על נכסי התרבות של ירושלים ולשפר את חיי תושביה. התערוכה הציגה מאות יצירות של אומנים מקומיים וזרים כאחד. היא עלתה בהיקפה וביוקרתה על כל אירוע אחר בארץ, והפכה לאחד מסמלי תחיית העם היהודי במולדתו.

מאז ועד היום – הוצגו במצודה מאות תערוכות אמנות מתחלפות המתייחסות לתפאורה הייחודית של המקום, והן משלבות בין הדרה של המצודה העתיקה וההיסטוריה הספונה בין אבניה לבין הצגה עכשווית של נושאים אומנותיים ותרבותיים. וככה בכל כמה חודשים, המצודה "לובשת" מראה חדש ומציגה לראווה אמנות מגוונת, חדשנית ומרתקת.

שתיים מהתערוכות המעניינות במיוחד שהצגנו השנה במוזיאון שונות זו מזו בתכלית אבל ממחישות את החיבור של מגדל דוד לאמנות ולאמנים בירושלים.

תערוכות הביאנלה של ירושלים 2017 במגדל דוד (עד 16.11)

ממש בימים אלה מוזיאון מגדל דוד מארח בפעם השנייה את תערוכות הביאנלה המתקיימות במרחבי המצודה העתיקה, ושותף ליצירתן והקמתן. הביאנלה מתקיימת השנה תחת הכותרת "קו פרשת המים", עוסקת במשמעויותיו הרבות של המושג. גם מגדל דוד מייצג בכל מהותו את קווי פרשת המים של ירושלים: כל תקופותיה ההיסטוריות של העיר מיוצגות בארכיטקטורה המונומנטלית של המצודה העתיקה, והוא מציג את סיפורה של העיר המתפצל לכל קהילות העיר על אמונותיהן השונות. כאן נמצא קו פרשת המים בין ירושלים העתיקה לעיר החדשה, בין אוצרות העבר לדור העתיד.

שתי תערוכות חדשות מוצגות כעת במוזיאון במסגרת הביאנלה של ירושלים:

"מרחב פנימי" – תערוכת צילומים של האמנית לילי אלמוג (אוצרת אילת ליבר)

בסדרה 'חדר רישום', הדוגמניות צולמו בסטודיו של אקדמיה לאמנות ובחדר העבודה של האמנית. עיון בתצלומי הסדרה חושף אלמנטים נעים ומשתלבים והמרחבים הפנימיים בתצלומים של אלמוג הופכים לחללים קונספטואליים המאפשרים התבוננות על נשים הן כסובייקט והן כיוצרות אמנות.

לילי אלמוג, חדר רישום, הביאנלה במגדל דוד, 2017

לילי אלמוג, חדר רישום, הביאנלה במגדל דוד, 2017

את הסדרה 'עונות' צילמה אלמוג בחוץ, בטבע העירוני, כאלמנט משלים לעונות השנה המשתנות. הנשים העטויות גלימה מייצגות קביעות עצמאית ומתמשכת, בעלת כוח אדיר. אלמוג חושפת ומטשטשת בו-זמנית את מושאי הצילום שלה, מציגה את האובייקט המכוסה בהדרו ועל ידי כך ההיעדר דווקא מעצים את נוכחותו.

לילי אלמוג, עונות, הביאנלה במגדל דוד, 2017

לילי אלמוג, עונות, הביאנלה במגדל דוד, 2017

"טופוגרפיות אלטרנטיביות" מיצב של האמן אבנר שר (אוצרת ד"ר סמדר שפי)

המתח בין הנצחי והחולף הוא ממאפייניה של ירושלים, המטפיזית והקונקרטית. בתערוכה '950 מ"ר – טופוגרפיות חלופיות', אבנר שר חוקר, בוחן, ומתבונן במורכבויות הנובעות ממתח זה.

היחסים שבין הרס ובנייה מחדש, תהליכי הכחדה ושימור, עומדים בלב יצירותיו של שר לאורך השנים. בשנים האחרונות מתמקד שר בעיר העתיקה בירושלים, ששטחה קטן מקילומטר רבוע (כ-950 מ"ר בלבד) ובה ממוקמים האתרים הקדושים לשלוש הדתות המונותאיסטיות.

אלפי שנים נלחמים ונאבקים עמים, ממלכות ודתות על השליטה בשטח צפוף וקטן זה. במגדל דוד, מוזיאון המוקדש לתולדות העיר והשוכן במבנה היסטורי שיסודותיו בתקופה ההרודיאנית, נטענות הסדרות 'מפות ירושלים' ו'ספוליה' במשמעויות חדשות ומתייחסות לשינוי התדיר ולהתפתחות התמידית בעיר.

התערוכה מתחילה ברמיזות הממוקמות בחצרות הפנימיות המרהיבות של המגדל. חלקה מוצג במרפסות המדורגות המשקיפות על העיר; כך נוצרות שכבות משמעות מצטברות, מרובדות, המובילות למרפסות, למפגש עם נוף ירושלים המשתרע מהמוזיאון.

אבנר שר, טופוגרפיות, הבניאלה במגדל דוד, 2017

אבנר שר, טופוגרפיות, הבניאלה במגדל דוד, 2017

אבנר שר, טופוגרפיות, הבניאלה במגדל דוד, 2017

אבנר שר, 950 מ"ר טופוגרפיות חלופיות, הבניאלה במגדל דוד, 2017

ניילון

זאת השנה שלישית ברציפות שסטודנטים לאומנות משתלטים על המצודה ללילה אחד והופכים את החומות שלה לקנבס, את המעברים שלה לבמת ריקודים, את הגגות שלה לסטודיו ואת החדרים שלה לחללי תצוגה מה שיוצר חגיגה שלמה של אומנות והיסטוריה, ישן וחדש, סולידריות וצבעוניות מחשבות ופילוסופיות על האבנים על העבודות, על האומנות ועל ירושלים.

שירה ויטלי אוצרת "ניילון", מספרת:

התערוכה היא תערוכה מולטי-דיסציפלינרית שאיגדה בתוכה בוגרים מכל בתי הספר הגבוהים לאמנות ולעיצוב בעיר והתבססה בעיקר על עבודות קיימות של האמנים, כולם הגיעו ללוקיישן והיו חלק מתהליך החשיבה. האתגר היה בלהתאים מיקומים נכונים, חלק מהסטודנטים שינו את העבודות במיוחד עבור מרחב התצוגה שנבחר וחלקם יצרו עבודות חדשות לגמרי עבור המיקום החדש.

בין הקריטריונים לבחירת העבודות הייתה רמת הבשלות של האמנים, היכולת שלהם לייצר אמירה משמעותית באמצעות שפות אמנותיות שונות. זה כלל רמת אחריות גבוהה ויכולת תמרון בהוצאה לפועל את הצגת העבודה במסגרת של תנאים ומרחב תצוגה מאוד לא שגרתיים שהמצודה מספקת.

וכששאלנו את שירה האם יש עבודה ספציפית היא ענתה, לא שואלים אמא מי מילדיה הוא האהוב עליה ביותר  :)

ניילון 2017

ניילון 2017

ישנו אור שלא נכבה هناك ضوء لا ينطفئ  There Is A Light Which Never Goes Off

אחת מהעבודות שמשכה את תשומת הלב שלנו הייתה העבודה של קמר בדראן, סטודנטית לקוית ראייה. התערוכה  של קמר הוצגה על גג המשושה, בתערוכה הוצגה דמות נשית בטכניקה רישומית בסלוטייפ שחור על הקיר. מתוך עיני הדמות השתלשלה שרשרת נורות חג מולד כחולות, הזורמות כמו נהר אל החלל הסמוך ולצדה הוצג משפט בכתב ברייל בערבית אשר פירשו ישנו אור שלא נכבה, שסימניו עשויים משיער ראשה של האמנית. דימוי זה לווה בעבודת סאונד המורכבת מערבוב של מיוזיק בוקס, הקלטות של רוח, נשימות, בכי-צחוק ודיאלוג בין שתי נשים. הדמות הביעה תחושות קשות של חרדת מוות ממנה סובלת קמר ורמזה על קיומו של עולם מטפיזי על-טבעי של רוחות, יצורים או חייזרים.

קאמר

קאמר

קמר משתפת:

המשפט ׳ישנו אור שלא נכבה׳ עשוי משיער אמיתי שלי שאספתי במהלך השנתיים האחרונות אחרי כל מקלחת. אני מתעסקת בשיער כסוג של חומר גלם מיוחד. הוא מפתה ומרתק כשהוא שיער נשי וברגע שהוא מנותק מהגוף הוא הופך ל"דוחה… מעניין אותי השיער כי ההתעסקות בו מורכבת… כמו הקושי שלי ביום יום עם לקוי הראייה... מיצג העין מבליט את בעיית הראייה שלי… העין הזאת שבוכה דמעות מאור כמו דמעות קדושות לעומת הכבלים של חג מולד שמסמלים שמחה ואושר"

 

תערוכות 'קווי פרשת מים' יוצגו במוזיאון עד ה 16.11.2017, כולם מוזמנים :)

 

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*