שעון שער יפו

הזמן הכפול: סיפורו המרתק של מגדל השעון

אלי אילן |05/11/2020|198
שיתוף פוסט
הזמן הכפול: סיפורו המרתק של מגדל השעון
 
השבוע עברנו לשעון החורף, הרווחנו עוד שעת שינה ונכנסו לתקופה שבה הימים מתקצרים והחשיכה יורדת מוקדם יותר.
השינוי הזה, על כל המשתמע ממנו, הוא הזדמנות מצוינת לחזור לסיפורו של מגדל השעון המפורסם, אשר התנוסס במשך 15 שנה מעל שער יפו, שכנינו האהוב.
סיפור על ימיה האחרונים של אימפריה שניסתה לשרוד, ובעיקר - על משמעות מושג הזמן בחיינו.
 
מעשה שהיה:
לפני מאות שנים, בשלהי המאה ה-18, הייתה נהוגה במרחב, שהיה תחת שליטת האימפריה העות'מאנית, שיטה מיוחדת לניהול זמן. הזמן במרחב העות'מאני, המוסלמי, היה מבוסס על מחזור חמשת התפילות היומיות.
כל פעולה – כמו פתיחת חנויות, בתי ספר ומפגשים שונים - נקבעה ביחס למועד התפילה הסמוך לה.
את עיתוי התפילות קבע ה"מוקת" ("קובע הזמן", בערבית) שבמסגד, בכל יום מחדש לפי מועד שקיעת השמש.
בשל כך, כפי שתיארה אורחת אירופאית באחת מערי האימפריה בשנת 1880, "יש שינוי של כמה דקות (בשעת השקיעה) בכל יום, וקשה מאוד לוודא שהשעון שלך מדייק, ולא לאחר או להקדים לכל אירוע. בכל העיר, כך אני מאמינה, אין שני שעונים המראים אותה שעה".
כל זאת התקיים עד למאה ה-19, עת הסולטנות העות'מאנית החלה לנסות ל"ליישר קו" עם אירופה המתועשת והמתקדמת. כחלק מכך, וכדי לשדר תדמית נוצצת ומודרנית, הקימו העות'מאניים מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 לא פחות מ-43 מגדלי שעון בערים שונות שבשליטתם.
גם ירושלים המתפתחת, בעלת המעמד הבינלאומי החשוב, הצטרפה לחגיגת השעונים.
כך כתב על כך אליעזר בן יהודה, בשנת 1904, בעיתון "השקפה" בהוצאתו: "המרכז היותר גדול בעירנו מהעוברים ושבים ומהעגלות הוא אצל שער יפו, וכדי לייפות את שער העיר נתן פקודה פחת עירנו להבלדיה (עירייה) לבנות שמה מגדל יפה לתת בו שעון גדול עירוני".
וכך, בשנת 1907 הקים מושל ירושלים עלי אכרם ביי את מגדל השעון של ירושלים במרומי שער יפו. המגדל המרשים היווה את נקודת הממשק בין שתי רשתות הזמן וסייע לתאם ביניהן. זאת, כשתיים מפאותיו של השעון הציגו את השעה האירופית והשתיים האחרות את השעה העות'מאנית!
 
אולם השעון לא נותר במקומו זמן רב.
לאחר הכיבוש הבריטי, החליט מושל ירושלים רונלד סטורס כי המגדל אינו הולם את האופי התנ"כי ששאף לשוות למראה העיר. למרות מחאה בקרב חלק מהציבור הירושלמי המגדל פורק ב-1922.
הסרתו של מגדל השעון מסמלת עד היום, באופן פיזי וסמלי, את תום זמנה של האימפריה העות'מאנית במרחב, אבל באופן רחב יותר – מעניק זווית נוספת למושג הזמן ולמשמעותו, ומאיר את היכולת המופלאה לחבר בין מזרח ומערב, בין מנהגים, רצונות והרגלים שונים, על גבי שעון קיר אחד, במקום המרכזי ביותר בעיר.
 
בין שעון הקיץ לשעון החורף, נאחל שגם עכשיו, בימים הללו, נמשיך לחפש ולמצוא חיבורים ופשרות מעין אלה.
 
תודה לד"ר אבנר וישניצר על מאמרו מאיר העיניים בשם "קורי זמן: לוחות זמנים, מגדלי שעון ומקצב החיים העירוניים באימפריה העותמאנית" שהופיע בכתב העת "זמנים", גיליון 119 (קיץ 2012)
קרדיט תמונות: ספריית הקונגרס האמריקאי, אוסף מאטסון
מגדל השעון בשער יפו
צילום: ספריית הקונגרס האמריקאי, אוסף מאטסון
אולם השעון לא נותר במקומו זמן רב.
לאחר הכיבוש הבריטי, החליט מושל ירושלים רונלד סטורס כי המגדל אינו הולם את האופי התנ"כי ששאף לשוות למראה העיר. למרות מחאה בקרב חלק מהציבור הירושלמי המגדל פורק ב-1922.
הסרתו של מגדל השעון מסמלת עד היום, באופן פיזי וסמלי, את תום זמנה של האימפריה העות'מאנית במרחב, אבל באופן רחב יותר – מעניק זווית נוספת למושג הזמן ולמשמעותו, ומאיר את היכולת המופלאה לחבר בין מזרח ומערב, בין מנהגים, רצונות והרגלים שונים, על גבי שעון קיר אחד, במקום המרכזי ביותר בעיר.
 
בין שעון הקיץ לשעון החורף, נאחל שגם עכשיו, בימים הללו, נמשיך לחפש ולמצוא חיבורים ופשרות מעין אלה.
 
תודה לד"ר אבנר וישניצר על מאמרו מאיר העיניים בשם "קורי זמן: לוחות זמנים, מגדלי שעון ומקצב החיים העירוניים באימפריה העותמאנית" שהופיע בכתב העת "זמנים", גיליון 119 (קיץ 2012)
 
מגדל השעון בשער יפו
צילום: ספריית הקונגרס האמריקאי, אוסף מאטסון
שיתוף פוסט

השארת תגובה

פוסטים נוספים שיעניינו אותך