צילום: ריקי רחמן

בלי עין הרע

קהילה כותבת |31/10/2016|87
שיתוף פוסט

להכיר עם פירושו להכיר גם את הפולקלור שלו, את המנהגים, האמונות והרפואות העממיות. לזהות את הקמיעות, הפחדים והתקוות שתולים בשדים ורוחות. אמונות שכאלו שפעמים רבות מכנים אותן "טפלות" - מלשון שקר, או "תפלות" - לרמוז שהן חסרות משמעות, לא פסחו מעולם על אף חברה ועל אף תרבות מהמזרח ועד המערב.

גם כאן בירושלים, מנהגים עממיים, פולקלור ותרבות עממית היו חלק בלתי נפרד מהסיפור של העיר. לא רק זאת אלא שבתקופות בהן לא היו בעיר בתי חולים, רופא או אחות והתמותה הייתה גבוהה, התפתחו מסורות ומנהגים שנועדו לשמור ולהגן על הילדים, על המשפחה ועל הקהילה. לצד אוסף האמונות והמנהגים שנועדו לשמור על תינוק בן יומו או על אישה הרה, התפתחו לאורך השנים בקהילות השונות לבוש מסורתי שעזר להם לגבש זהות ייחודית ועולם שלם של משלים בעלי מוסר השכל שתפקידו לבסס נורמות חברתיות בקהילה ולטפח את המורשת. הצצה לכמה מהמנהגים והאמונות השונות של הדתות והקהילות השונות החיות בירושלים - ושיהיה במזל, טפו טפו טפו. 

צילום: ריקי רחמן
צילום: ריקי רחמן

חמסה חמסה

חוט אדום? חמסה? עם עין כחולה או בלי? העיקר שיהיה נגד עין הרע… פעם סיפר רב מפורסם בן לשושלת רבנים מיוצאי אחת הקהילות החשובות בעולם היהודי, שבמשפחתם הקמיעות לא היו מקובלים ואף אסרו עליהם. אלא שלמרות האיסור הרבני, בני קהילתם לא עמדו בפיתוי העצום ומכיוון שלא יכלו לרכוש קמיעות בקרב הקהילה שלהם, פנו לשכניהם המוסלמים לקניית קמיעות. כשראו הרבנים מה קורה בקהילה שלהם החליטו "להכשיר" את העניין והכינו בעצמם את הקמיעות –אם כבר קמיעות, לפחות שיהיו בתוספת פסוקים מהתורה.

הצורך באובייקט פיזי, קבר או מקום קדוש לחיזוק האמונה המופשטת הם לא המצאה חדשה – אפשר לחזור אחורה מאות שנים אל אירועים בהם קהילות שונות דרשו משהו ממשי להיאחז בו. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 כאשר נחפר האזור המכונה "כתף הינום" למרגלות הכנסייה הסקוטית, בחצר של מרכז מורשת בגין של היום, נמצאו בו מערות קבורה המתוארכות לימי הבית הראשון. מלבד מערכת הקבורה המרשימה הכוללת דרגשי מתים וחללי מאספות עשירים בעצמות, באבנים טובות, בכסף ובזהב, נמצאו גם שתי לוחיות כסף זעירות מגולגלות המתוארכות למאה ה-7 לפנה"ס. לוחיות אלה הן אחד הממצאים המאלפים והמרגשים ביותר מאותה העת ועליהן נחשפה בכתב העברי הקדום ברכת הכוהנים. האם זה קמע שנועד להגן על אחד הנפטרים? אולי אפילו עוד בחייו? ומפני מה? כל דור והסיבה שלו, אבל נדמה שלאורך הדורות רבים ראו בקמיע כוח מאגי – גם אם כל חברה וקהילה השתמשו באמצעים שונים.

בירושלים נמצאו קמיעות לאורך כל ההיסטוריה ובקרב כל עדות ישראל. היו קמיעות לנשים הרות, קמיעות להגנה על תינוק שנולד, קמיעות להגנה על הפרנסה, על חולים, על שדר"ים (שליחי דרבנן – יהודים שנשלחו מארץ ישראל לקהילות הגולה במטרה לגייס תרומות לקיומו של היישוב היהודי בארץ) ועוד סוגים רבים ומגוונים. גם צורתם של הקמיעות הייתה מגוונת.

צילום: ריקי רחמן
צילום: ריקי רחמן

סיפור אלף לילה ולילה

"אַלְגַ'הְלֻ פי אַלְוּטַן עֻ'רְבַּה וַּלְעִלְםֻ פי אַלְעֻ'רְבַּה וַּטַן" – אמר אבן רושד בן המאה ה- 12 ובתרגום לעברית: בורות במולדת מייצרת זרות, והזר הלומד את הארץ מייצר הרגשת מולדת.

מוזיאון דאר אל טיפל שוכן בבית ערבי מרשים ביופיו, ליד מלון אמריקן קולוני במזרח העיר ומוצגת בו תערוכה מרתקת העוסקת בחיי היום יום ובתרבות החומרית בחברה הערבית. המוזיאון נוסד כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי הינד אל-חוסייני ששמה לה למטרה לשמר את המסורות העשירות של החברה הערבית והמורשת שלה.

לאורך ההיסטוריה, הלבוש המסורתי היה חלק בלתי נפרד מחיי התרבות של החברה הערבית. פרטי הלבוש מעידים על המעמד החברתי ועל הקוד התרבותי. לעיתים נדמה שהלבוש המיוחד בחברה הערבית נעלם מחיי היום יום ומוצא את מקומו באירועים מיוחדים או בחדרי המוזיאון וכמו בקהילות רבות בעולם, תופעה זו קשורה לתהליכי מודרניזציה וגלובליזציה. במחצית השנייה של המאה ה-19 ירושלים התפתחה ונפתחה יותר ויותר אל העולם המודרני. בנוסף, עולי רגל רבים משלוש הדתות המונותאיסטיות הגיעו אליה ממקומות שונים בעולם וקהילות וקבוצות מלאומים רבים חיו בה זו לצד זו. שינויים אלה הביאו להיעלמות הדרגתית של מסורות עממיות. היום חלקים נכבדים מהתרבות החומרית של החברה הערבית ניתן למצוא רק במוזיאון – כלי הקש המסורתיים, כלי הקרמיקה, הכלים החקלאיים, מלאכות האריגה, התכשיטים, הלבוש, הריהוט, כלי הבית, כלי הבישול ועוד.

חלק חשוב מאוד מהתרבות העממית הערבית שדווקא השתמר הוא עולם הפתגמים העשיר והצבעוני שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה הערבית החקלאית. לאורך ההיסטוריה הפתגם מצא את מקומו בחברה ככלי חינוכי וכלי להעברת מסרים, לעיתים באופן ישיר ולעיתים ברמיזה ובהומור. פתגמים אלה מלמדים לא פעם על חכמת חיים והם חלק מהמרכיבים החשובים שיוצרים חברה ותרבות.

צילום: ריקי רחמן
צילום: ריקי רחמן

בסיור "חמסה חמסה" נשמע על  הסיפורים והאמונות שעברו בעל פה מדור לדור ונראה כיצד האגדות שליוו את הקהילה היהודית בימי שפל ורדיפה איחדו אותה ונתנו לה תוקף ועידוד. נשמע על התגוננות מפני שדים ורוח רעה, נזכיר מנהגים של יום יום שנועדו לשמור על תינוקות, על יולדות ועל החיים. הצטרפו אלינו לסיור מרתק, טפו טפו טפו!

השארת תגובה

פוסטים נוספים שיעניינו אותך