לונדון בירושלים

פייב אוקלוק יהודי בירושלים

נכתב ע"י: קהילה כותבת
|
05/06/2018
2,243

"לפני שנולדת, הרבה הרבה לפני שנולדת, ירושלים שלנו היתה כומו חוצלארץ. בקפה 'אירופה' בכיכר ציון היתה מנגנת תזמורת והיו רוקדים טנגו, ובמרפסת של 'קינג דיוויד' היה פייב אוקלוק טי עם פסנתרן, והיו שותים קפה מתוך ספלים קטנים של פורצלן […] ואיזה עוגות היו מגישים שם עם שוקולדה וקצפת ותותים, והאדונים היו באים לבושים בחליפות לבנות וכובעים מקש, והגברות עם כובעים ושמלות כומו במרוצי סוסים שלהם באינגליה."

(שרית ישי-לוי, 2013. "מלכת היופי של ירושלים", מודן: בן שמן, עמ' 16–17)

לונדון בירושלים

חזית קולנוע ציון, 1945, צלם לא ידוע, אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית

היווצרותה של תרבות פנאי חדשה

תרבות הפנאי היהודית שהתקיימה בירושלים עד מלחמת העולם הראשונה הייתה דלה מאוד. אומנם, הן בעיר העתיקה והן בעיר החדשה פעלו כמה בתי אוכל ושתייה, אולם רובם ככולם היו בעלי אופי מקומי מסורתי שלא תאם את אופייו של חלק מן האוכלוסייה: מנות המשקאות והמזון שהוצעו בהם היו פשוטות והבילוי בהם נחשב נחלת גברים בלבד, רק מיעוטם יהודים ועוד פחות מכך אשכנזים, או בני המעמדות הגבוהים. עם ראשית תקופת השלטון הבריטי, אם בהשפעתו ואם בהשפעת השינויים באופייה של האוכלוסייה היהודית המקומית, החלו נפתחים בירושלים בתי קפה בעלי אופי מערבי. עד מהרה הפכה השהות בהם נחלתם של גברים ונשים יהודים בני קבוצות חברתיות שונות (להוציא את זו הדתית השמרנית). כך, באמצע התקופה, ובעיקר עם הגעתם של בני העלייה החמישית לעיר, הגיע מספר בתי הקפה בעיר לשיאו ועמד על כ-50 בתי עסק, מתוכם כמה עשרות בתי קפה שניהלו יהודים: אלו היו פזורים בעיקר במרכז המסחרי ההולך ומתהווה ברחובות יפו, בן יהודה והמלך ג'ורג' (דוגמת "וינה", "אירופה", "עטרה" "טוב טעם" ו"טעמון"); בשכונת רחביה ("רחביה", "חרמון"), אך גם באזורים ובשכונות אחרות ובהם המרכז המסחרי בממילא, רחוב הנביאים ("פת") ושכונות מרוחקות יותר.

בתי הקפה, כמו גם בתי הקולנוע, אולמי המופעים, מתקני הספורט הראשונים ואפילו סצנת מופעי החזנות שנוצרה בעיר, הפכו למוקד של בילוי אזרחי עירוני בעשרות השנים הבאות.

לונדון בירושלים

המלצריות של קפה עטרה, סוף שנות ה-30, צלם לא ידוע, באדיבות אורי גרינשפן

בתי קפה מערבים באוריינט

בתי הקפה נבדלו אלו מאלו בעיצובם, באוכלוסייתם ולעתים גם באופייה של ההתרחשות התרבותית שנוצרה בהם. עם זאת, ברבים מהם ביקשו הבעלים להעתיק את תרבות הפנאי ובתי הקפה בארצות המערב. בהתאם לכך נקבעו ועוצבו התפריטים, כללי ההתנהגות של העובדים והמלצרים, וכך גם הפעילות התרבותית הנלווית שהתרחשה במקום: כך הוצעו ליושבים מגוון עיתונים לקריאה, בעברית ובשפות אחרות; לוחות וכלי שחמט (שהחליפו את משחקי הלוח המסורתיים); ובבתי קפה אחדים, דוגמת "אירופה" ו"רחביה", אף הושמעה מוזיקה חיה, שלעיתים עודדה את היושבים להנעים את זמנם גם בריקודים.

על מודעות הפרסום של בתי הקפה, שבמקרים רבים התחרו זה בזה ישירות, פורטו בהרחבה יחסית – ועל פי רוב בכמה שפות – מרכיבי הבילוי שהציע כל אחד מבתי הקפה ליושביו ולוחות הזמנים של המופעים השונים שנערכו בהם.

לונדון בירושלים

לוח התחרויות יום ספורט לתלמידי בתי הספר הממשלתיים, מגרש המכללה הערבית סמוך לארמון הנציב, 22 ביוני 1940. צלם לא ידוע, אוסף מטסון, ספריית הקונגרס, וושינגטון

מפגש תרבותי ובין-תרבותי       

בבתי הקפה בתקופת המנדט ביקרו כאמור יהודים בני עדות ומגזרים שונים, ובהם – לרוב במקומות ובזמנים קבועים למדי – גם קבוצות של אקדמאים, אנשי רוח, סופרים, אומנים, עסקנים פוליטיים וכמובן גם עיתונאים. בבתי קפה, יותר מאשר במקומות אחרים, יכולים היו כולם להיפגש אלו עם אלו תוך כדי החלפת דעות, מידע והשקפות אידיאולוגיות וחברתיות בנושאים שונים. מפעם לפעם הפכו בתי הקפה אפילו לזירה למחאות חברתיות ופוליטיות: דוגמה לכך היו המחאות נגד פתיחת בתי קפה יהודים בשבת, שהתחוללו הן בשכונת רחביה והן במרכז העיר.

מטבע הדברים, היווצרותה של סצנת בתי הקפה בירושלים אפשרה גם מפגשים בין-תרבותיים ובין-דתיים, שלא תמיד אפשר היה לקיימם בטבעיות במרחבים אחרים. כך, למשל, היו כמה בתי קפה שנודעו כמקום מפגש של יהודים עם אנשי המוסדות הממשלתיים הבריטיים, בעוד באחרים (בעיקר באזור ממילא) נהגו להיפגש אלו עם אלו סוחרים ועסקנים יהודים וערבים, לשיחות חברתיות, עסקיות ואפילו פוליטיות. במובן זה, כמו במובנים אחרים, מילאו בתי הקפה תפקיד ייחודי בהיווצרותה של החברה הירושלמית הצבעונית והמורכבת בת הזמן.

 

נכתב ע"י: ראובן גפני, מתוך קטלוג התערוכה

התערוכה פתוחה בשעות הפתיחה של המוזיואן, לכל הפרטים >>

 

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*