מצודת מוזיאון מגדל דוד

על גג העולם

נכתב ע"י: קהילה כותבת
|
27/08/2018
1,976

אבני הקלע שהיוונים שצרו על העיר ירו לעברה, הדגם המוקטן של העיר, התוכנית להקיף את המצודה בתנינים והמקום שבו נשפט ישו. במצודת מגדל דוד יש תצפית מרהיבה על העיר העתיקה והאזור – אבל גם הרבה מאוד מעבר. מסע בהיסטוריה.

מגדל דוד כבר מזמן הפך למותג ירושלמי ובינלאומי, על אף שאין קשר היסטורי ישיר בין המלך דוד למצודה המרשימה, שהוקמה לראשונה כאלף שנים לאחר שלטונו. ישנם המגדירים אותו, ובצדק, כמוזיאון היחיד בעולם המתאר את ההיסטוריה של ירושלים מימי התנ"ך ועד לפלמ"ח. הפעם בחרנו בסיור במתחם המצודה מבלי להיכנס לחדרי התצוגה של המוזיאון.

על גג העולם

מגדל התצפית בכניסה למצודה, המזוהה עם מגדל פצאל (אחיו של הורדוס), הוא אחד משלושה מגדלים שהקים המלך הורדוס כחלק מהמצודה. מכאן אפשר לתצפת מזרחה אל הר הזיתים, וזוהי כנראה התצפית היפה ביותר על העיר העתיקה המשתרעת למרגלותינו. הר הבית על מבניו, בית העלמין היהודי העתיק בעולם על צלע הר הזיתים, הרובע היהודי, כנסיית הקבר, הר הצופים ועוד.

הפנו מבטכם מערבה, ולמרגלותיכם נפרס מתחם המצודה היפהפייה שמעליו משתרעת העיר המערבית – ממילא, משכנות שאננים, מלון המלך דוד ועוד. זו תצפית פתיחה חובה למבקר בעיר העתיקה או במגדל דוד. גן עדן לחובבי צילום ורומנטיקה כאחד. תאורת השמש בין הערביים לכיוון העיר העתיקה ומזרחה הופכת את הביקור לחוויה.

תצפית מוזיאון מגדל דוד

על גג העולם

המלך (לא) עירום

בירושלים, כמו שרק ירושלים יודעת, הכל קשה, מורכב ומסובך ולעיתים אף מתובל בחוסר היגיון. בשנת 1996 נערכו חגיגות 3,000 שנה להקמתה של העיר שחוברה לה יחדיו בידי המלך הג'ינגי – דוד.

מוזיאון מגדל דוד זכה למתנת יום הולדת מעיריית פירנצה – העתק של הפסל המפורסם "דוד", שיצר האמן מיכלאנג'לו בואונרוטי. מה לעשות שאמנות ומתנות התערבבו אז (כמו גם היום) בפוליטיקה? התנגדות עזה של החרדים והערבים והרכב מעורב של חברי מועצת העיר, כמו גם רגישותם של אנשי מגדל דוד, הביאו להחלטה שנדרש תחליף הולם ל"דוד" העירום – הפעם בלבוש הולם המכסה על מבושיו.

כך קרה שזכינו להעתק מפסל עשוי ברונזה של האמן האיטלקי אנדריאה דל-ורוקיו (מהמאה ה-15) יחד עם ראשו של גוליית. המקור בפירנצה, הסיפור אירע בעמק האלה וההעתק כאן במגדל דוד עד היום. נפלאות הן דרכיה של ארץ הקודש. מעניין מה היה אומר הג'ינג'י בעצמו.

קלע לו בול בפוני

בכל סרט הרפתקאות טוב של ימי הביניים חייבת להיות סצנה מלחמתית של ירי אבני קלע, בליסטראות, אל עבר חומות העיר במטרה להפילן ולכבוש את העיר. ירושלים אינה שונה, וכמובן עברה את החוויה הכואבת של ירי כזה.

כאן בתוך המצודה, סמוך לשער היציאה התחתון, אפשר לצפות במקבץ אבני קלע אותנטיות מתחת למגדל חשמונאי (מאה 2 לפנה"ס). את האבנים ירה הצבא הסלווקי (יוונים שליטי סוריה) של אנטיוכוס השביעי (לא ההוא ממרד חנוכה), אשר צר על ירושלים והמצודה בשנת 134 לפני הספירה ונלחם בחשמונאים.

יוונים בסופו של יום נסוגו, והאגדה מספרת שיוחנן הורקנוס, המלך החשמונאי, השיג הסכם שלום עם אנטיוכוס בעזרת אוצר זהב שאותו מצא בקבר דוד. אגדה או לא אגדה, בירושלים כל סיפור נשמע פיקנטי.

פסל דוד המלך במגדל דוד

פסל דוד המלך במגדל דוד

המאה ה-19 זה כאן

באחד מחדרי התצוגה הרבים של המצודה שוכן דגם ירושלים מהמאה ה-19, שסיפורו והדרך שעבר עד שהגיע לכאן מרתק לא פחות מהדגם עצמו, הממחיש את גודלה ופארה של ירושלים בימים ההם.

הדגם נבנה בשנת 1872, תוך פחות מחצי שנה, על ידי צליין הונגרי בשם סטפן אילש, ומתאר את ירושלים כפי שנראתה בימיו. ייחודו של הדגם בפרטים הרבים הכלולים בו ובתיעוד פני העיר דאז. הטופוגרפיה של הדגם, מדויקת להפליא, התבססה על המפות המקצועיות הראשונות אי פעם של ירושלים שאותן שרטט אחד מגדולי חוקריהָ, קפטן צ'רלס וורן הבריטי, החל משנת 1865.

חדי העין שביניכם יבחינו בחוסר פרופורציות של הדגם (1:500) ביחס לצריחי המסגדים. כאשר הוצג הדגם כשנה לאחר בנייתו בתערוכה בווינה, ועל פי דרישת הרשויות העות'מאניות אשר הזמינו את בנייתו, הוספו מספר צריחים שלא היו קיימים בשטח, ואף עוותו מעבר לגודלם הפרופורציונלי כדי לפאר את האיסלאם בעיר הקדושה. בעל המאה הוא בעל הדעה.

בנדודיו ברחבי העולם הגיע הדגם לז'נבה, שם הוצג במשך כ-40 שנה ואוחסן בעליית גג באוניברסיטה המקומית. 60 שנה אחרי שהעלה אבק, התגלה מחדש בשנת 1984 על ידי סטודנט מהאוניברסיטה העברית, והדגם עשה עלייה למקומו הטבעי, המוזיאון להיסטוריה של ירושלים – מגדל דוד.

קרוקודייל דנדי לא היה כאן

בתקופה הצלבנית, כמו גם בתקופות שקדמו לה ועד למאה שעברה, שימשה מצודת דוד כמצודת שלטון שבה ישב הצבא. מיקומה של המצודה, בכניסה לירושלים, והסמיכות לשער יפו עשו את שלהם. הצלבנים, שהביאו עימם קורטוב של רומנטיקה אירופית, הקימו סביב המצודה חפיר עמוק על מנת להגן עליה. בעיני דמיונם ראו הצלבנים את ארץ ישראל כאילו היא אירופה ברוכת האגמים והנהרות. לפיכך, תכננו למלא את החפיר במים שורצי תנינים (קרוקודילים כחול לבן). חיות המחמד החביבות הללו היו אמורות למנוע, מבחינתם של הצלבנים, את הגעת האויב למצודה.

תנינים, ברוך השם, לא היו חסרים בארץ הקודש בתקופה ההיא, והתוכנית להביאם מהשרון ומצפון הארץ לירושלים נראתה הגיונית לגמרי, רק שהצלבנים לא לקחו בחשבון שבירושלים, כמו ברוב הארץ, בעיית אספקת מים הייתה אז כמו היום. חפיר יבש קיבלנו עד לימינו, אפשר לבקר בו אבל תשכחו מתנינים. מי יודע, אולי יבוא יום ועוד נזכה ללטף כאן קרוקודיל ציוני.

קישטה או קישלה, זו השאלה

בחלקה הדרומי של המצודה, מרחק הליכה קצר בחפיר הצלבני, נטפס על מדרגות מתעקלות אל תוך מבנה היסטורי שנפתח לקהל לפני מספר שנים – הקישלה. בשנת 1834, תקופת השלטון של מוחמד עלי בארץ ישראל, בנה כאן במצודה איברהים פשה, בנו של מוחמד עלי וקצין מצטיין, בית כלא למעצר פושעים נגד השלטון.

העות'מאנים חזרו לשלוט בירושלים בשנת 1841 והשימוש במתחם הכלא נמשך. בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שימש הקישלה את הבריטים כבית כלא לעצירי מחתרת האצ"ל. עד היום אפשר לראות על הקירות סימני חריתה של לוחמי אצ"ל אשר נותרו מימי המעצר של אנשי המחתרות.

הארכיאולוגים הופתעו לגלות שממש מתחת לרצפת הכלא נמצאו שרידי ארמונו המפואר של הורדוס מימי הבית השני. בתחתית האולם אפשר לראות חלק קטן משרידים אלה, וכן דגם משוחזר של הארמון באמצעי עזר לאורך הקירות.

האם מהקישלה תצא הבשורה והעולם הנוצרי יגעש?
חשיפת ארמונו של הורדוס על ידי הארכיאולוגים, ובראשם עמית ראם, העלתה תיאוריית מחקר חדשנית שעתידה להשפיע על התיירות הצליינית האוונגלית והפרוטסטנטית בירושלים. הוויה דולורוזה, דרך הייסורים של ישוע המתוארת בברית החדשה, מזוהה עם מסלול ברובע המוסלמי שתחילתו סמוך לשער האריות וסיומו בכנסיית הקבר שברובע הנוצרי. מדי יום עוברים בה מאות ואלפי תיירים המשחזרים בהליכתם את מסעו האחרון של ישוע בירושלים במהלך מה שמכנה הנצרות בשם "השבוע הקדוש".

המסלול המוכר כיום נקבע במאה ה-14 על ידי הנזירים הפרנציסקנים (קתולים), אשר רכשו מבנים ומתחמים בציר זה על מנת לשמור על נוכחות נוצרית בין הר הזיתים לכנסיית הקבר. הייתה זו התקופה שבה עוצב הרובע המוסלמי כפי שהוא מוכר לנו כיום, בשל בנייה מואצת של השליטים הממלוכים המוסלמים, שעסקו בהקמת מסגדים ומבני דת רבים בירושלים.

הפרנציסקנים גרסו כי משפטו של ישוע נערך בצפון הר הבית, סמוך למצודה הרומית המכונה אנטוניה. כך עוצבה המסורת הקתולית הנוגעת לאירועי "דרך הצלב" של ישוע, אשר הושפעה מרכישות נדל"ן שנערכו במאה ה-14 לספירה ועד לימינו אנו.

הקישלה

הקישלה

אז איך קשור מאורע המשפט של ישוע לקישלה?

יוספוס פלאביוס מספר לנו בספרו "מלחמת היהודים" על הנציב גאסיוס פלורוס (64-66 לספירה), אשר פקד על חייליו להקים אל מול הארמון בירושלים במה לשם קיום משפט פומבי לפושע. הארמון, כאמור, נחשף כאן בחלקו הדרומי של מגדל דוד בשנים האחרונות. אמנם הסיפור של יוספוס התרחש 35 שנה לאחר צליבתו של ישוע, אבל זו בהחלט דוגמה היסטורית למשפט שנערך על ידי נציב רומי סמוך לארמון המלך בירושלים.

הוסיפו לכך את האזכורים המרתקים בשלושה מספרי האוונגליונים בברית החדשה (יוחנן פרק 19, מרקוס 15 ולוקאס 23), שבהם מתואר הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס כמי שהגיע לירושלים מארמונו שבקיסריה, היא מושב הנציבים דאז, בטרם שפט את ישוע כמורד ועימו פושעים אחרים, כמתואר בברית החדשה. מן ההיגיון הוא שפונטיוס פילאטוס, כיאה לנציב יהודה, לן בארמון המפואר בכניסה אל העיר, ארמון 5 כוכבים דה-לוקס ממש כאן, ולא ב"אכסניית נוער" או במלון בדרגה נמוכה יותר במקום אחר ברחבי העיר.

הגיוני שסמוך לארמון, ממש כפי שתיאר יוספוס את הנציב גאסיוס פלורוס 35 שנה יותר מאוחר, נערך המשפט על ידי פונטיוס:

"כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת פִּילָטוֹס חָקַר אִם הָאִישׁ גְּלִילִי. מִשֶּׁנּוֹכַח כִּי מִתְּחוּם שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל הוֹרְדוֹס (אנטיפס) הוּא, שָׁלַח אוֹתוֹ אֶל הוֹרְדוֹס, שֶׁהָיָה גַּם הוּא בִּירוּשָׁלַיִם בְּאוֹתָם יָמִים. וּשְׁלָחוּהוּ אֶל פִּילָטוֹס. אוֹתוֹ יוֹם נַעֲשׂוּ פִּילָטוֹס וְהוֹרְדוֹס יְדִידִים זֶה לָזֶה, כִּי קֹדֶם לָכֵן שָׂרְרָה אֵיבָה בֵּינֵיהֶם. פִּילָטוֹס קָרָא אֵלָיו אֶת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַשָֹרִים וְהָעָם וְאָמַר לָהֶם: "הֲבֵאתֶם אֵלַי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כְּמַדִּיחַ אֶת הָעָם, וְהִנֵּה אֲנִי חָקַרְתִּי אוֹתוֹ לְעֵינֵיכֶם וְלֹא מָצָאתִי בָּאִישׁ הַזֶּה כָּל אַשְׁמָה מִן הַדְּבָרִים שֶׁאַתֶּם מַאֲשִׁימִים אוֹתוֹ. גַּם הוֹרְדוֹס לֹא מָצָא כְּלוּם"

לוקאס כ"ג, הברית החדשה.

רמז נוסף להובלתו ומשפטו של ישוע בארמון העיר (אזור מגדל דוד, שער יפו, מערב העיר העתיקה), ולא באנטוניה (צפון הר הבית) כפי שקבעו הפרנציסקנים עד ימינו, נמצא בספר מרקוס פרק ט"ו: "כֵּיוָן שֶׁרָצָה פִּילָטוֹס לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹן הֶהָמוֹן, שִׁחְרֵר לָהֶם אֶת בַּר־אַבָּא, וְאֶת יֵשׁוּעַ הִלְקָה וּמָסַר אוֹתוֹ לִצְלִיבָה. הַחַיָּלִים הוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לִפְנִים הֶחָצֵר שֶׁבְּבֵית הַמִּמְשָׁל וְקָרְאוּ לְכָל הַגְּדוּד".

גם יוחנן פרק י"ט רומז על הארמון:

"כְּשֶׁשָּׁמַע פִּילָטוֹס אֶת הַדָּבָר הַזֶּה גָּבַר פַּחְדּו,ֹ הוּא נִכְנַס שׁוּב לְבֵית הַמִּמְשָׁל וְשָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: "מֵאַיִן אַתָּה?" אַךְ יֵשׁוּעַ לֹא עָנָה לו".

תיאוריה מופרכת? ממש לא בטוח, אפילו הגיונית – התחיל כארמון ממש כאן, המשיך ככלא טורקי ובריטי, הפך לאחרונה לאטרקציה תיירותית ואולי יהפוך ברבות הימים לראשית המסלול המפורסם של ה"ויה דולורוזה" החדשה. ימים יגידו.

חיזיון לילי – כי הגודל כן קובע

זה כעשור מוקרן מדי ערב על החומות הפנימיות של מצודת דוד חיזיון אור-קולי מרהיב – מופע המושך קהל רב מכל הפלחים והגילים.

טכנולוגיה חדשנית, המשלבת מערכת מחשוב משוכללת ומקרני לייזר רבי עוצמה, מפעילה 18 מקרנים, 10 נגני וידאו, 14 מחשבים ו-14 רמקולים עוצמתיים, שאליהם מצטרפים כ-10 קילומטרים של כבלים ושני בתי הקרנה. 180 מעלות. עשרות מטרים של מסך טבעי מאבן ירושלמית הבונה את חומות המצודה. חוצלארץ בירושלים במיטבו.

המופע הוותיק הצליח מעל למשוער, ולאחרונה נוסף לו אח צעיר חדש, המספר באופן אמנותי ומרהיב את סיפורו של המלך דוד, תוך מחווה אמנותית ומוסיקלית לגדולי היוצרים בעולם. אתם מוזמנים לשבת כאן בחושך ולנסות ולהבין בשניות הראשונות מאיפה זה בא לכם. חוויה רב-חושית, המתחרה בקלות בכל חיזיון לילי אחר ברחבי העולם, רק שכאן יש תוספת קטנה, זעירה, פצפונת אבל חשובה – חומותיה של ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו.

חוויות הלילה במגדל דוד

חוויות הלילה במגדל דוד

 

מתוך כתבה של רון פלד, Ynet Vacation

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*