The Hasmonean Wall

המכבים, החומה, והשנים שאחרי הניצחון

אלי אילן |06/12/2020|635
שיתוף פוסט

סיפורה של ירושלים מסופר על ידי אבניה.
זהו סיפור של חומות הקמות, נופלות וקמות מחדש לאורך ההיסטוריה. כל אבן מאבני ירושלים שולחת את המתבונן לתקופה אחרת בזמן, לימים של שלטונות מתחלפים, אמונות מגוונות ודמויות שהשאירו כאן חותם מאז ועד עולם. הפעם, לכבוד חג החנוכה העומד בפתח, נתבונן באחת החומות המסקרנות והקדומות ביותר שנחשפו בעיר - החומה החשמונאית.

החומה המרשימה, החוצה את הגן הארכיאולוגי של מוזיאון מגדל דוד (בתוך המצודה), אשר התגלתה בחפירות מבנה ה"קישלה" הסמוך, נבנתה על ידי אחת השושלות המפורסמות ביותר בתולדות העם היהודי - הגיבורים הבלתי מעורערים של חג החנוכה – הלא הם החשמונאים.
את סיפורם של המכבים הנלחמים ביוונים עד לטיהור המקדש וחנוכת המזבח אנו מספרים כל שנה, לאור נרות חג החנוכה, אך מרתק לא פחות הוא הסיפור שאחרי, החבוי בין אבני החומה העתיקה.

מבט על קטע מ"החומה הראשונה"
מבט על קטע מהחומה

עוד לבנה בחומה

לפני יותר מ-2,300 שנה, גלי הכיבוש ההלניסטי מכים גם באזורנו. אלכסנדר מוקדון, "אלכסנדר הגדול", העומד בראש מסע הכיבושים, מת בגיל צעיר, 33, והותיר את הזירה למלחמות עקובות מדם בין יורשיו: במצרים – בית תלמי, ובסוריה – בית סלאוקוס. בניגוד לשלטונות ההלניסטיים המוקדמים, אשר אפשרו מידת עצמאות דתית ולאומית למיעוטים הכבושים, בשנת 175 לפהנ"ס עולה לשלטון המלך אנטיוכוס הרביעי, אפיפאנס לבית סלאוקוס. נשמע מוכר? כן - זהו "אנטיוכוס הרשע", העריץ אשר גזר שלל גזירות על יהודה, כגון איסור ברית מילה, חילול שבת בכפייה ואף עבודה זרה וחילול המקדש.
 
ירושלים הופכת לפוליס יוונית, ומעמד הכהונה, המקורב לשלטון ההלניסטי, נעשה מושחת ומסואב. דבר הגזרות מגיע למודיעין, שם מתתיהו החשמונאי, ביחד עם חמשת בניו, מניפים את נס המרד בשנת 167 לפנה"ס. כעבור שלוש שנים מטוהר בית המקדש ונחנך המזבח. בנקודה זו אנחנו רגילים לגמור בשיר מזמור... כמאמר המעוז צור. אך זהו רק תחילתו של סיפור הממלכה החשמונאית.
חומה היא עדות לכוח ולמנגנון שלטוני חזק ומבוסס. במרוצת המאה השנייה לפנה"ס, השושלת החשמונאית אכן מתחזקת והשטחים תחת שליטתה הולכים ומתרחבים לעבר הירדן, השומרון, מישור החוף ועוד. בליבה של הממלכה החשמונאית ניצבת כמובן ירושלים, שעליה יש להגן מכל משמר, ולפיכך נבנתה החומה, שאותה מכנה היסטוריון ימי הבית השני יוספוס פלאביוס "החומה הראשונה". ייתכן שזוהי החומה המתוארת בספר מכבים א': "וישב יונתן בירושלים ויחל לבנות ולחדש את העיר ויאמר לעושי המלאכה לבנות את החומות ואת הר ציון סביב אבני מחצב למבצר ויעשו כן" (מכבים א', י', 10¬-11).
החומה, לצד ממצאים נוספים אשר נחשפו בחפירות המצודה, שופכת אור על מעללי החשמונאים והיוונים בירושלים לאחר סיפור המרד וטיהור המקדש. "סרט ההמשך", אם תרצו.
יוחנן הורקנוס, נכדו של מתיתיהו אבי השושלת, שולט בממלכה בין השנים 134-104 לפנה"ס, ואחראי לרבים מן הכיבושים. אך זה לא בא לו בקלות. סביב הממלכה ההולכת ונבנית ממשיכות לסעור הרוחות. היוונים לא נעלמו באורח נס, כמו שעלול להתפרש מסיפורי החג. המציאות בשטח היא שלסלאוקים הייתה מצודה משלהם בירושלים, מצודת החקרא (ככל הנראה בשטח עיר דוד, באזור חניון גבעתי), והם המשיכו לאיים על הריבונות היהודית של בית חשמונאי, עשורים אחרי המרד המפורסם.
בשנת 134 לפנה"ס, כשלושים שנה אחרי "סבב הלחימה" הקודם, הלא הוא מרד החשמונאים, נדרש הורקנוס להתמודד עם איום כבד מצד אחד מממשיכי דרכו של "אנטיוכוס הרשע" מסיפורי החנוכה. זהו אנטיוכוס השביעי, המכונה סידטס, אשר מטיל מצור בן שנתיים על ירושלים בניסיון להביס את השלטון החשמונאי. הלחימה עיקשת ומתמשכת, והעדות לכך נמצאת עד היום בגן הארכיאולוגי במצודה: כ-200 אבני בליסטרה מסותתות נמצאו ברחבי המצודה, לאחר שהושלכו אל עבר חומת העיר, לצד ראשי חץ רבים עשויי ברונזה, ועליהם חרותות האותיות היווניות ביתא וסיגמא, ראשי התיבות של "סידטס המלך" - Basileus Sidetes בכבודו ובעצמו!
לבסוף מגיעים הורקנוס וסידטס לידי הסדר לפיו הורקנוס מתחייב, בתמורה לאוטונומיה, לוותר על שטחים שנכבשו (כדוגמת יפו וגזר), להרוס את חומות ירושלים, להעמיד את חיילי הצבא החשמונאי לרשות סידטס במלחמותיו במזרח ולשלם סכום כסף בלתי מבוטל אשר נלקח, על פי חלק מהמקורות, מקבר דוד המלך.
רק עם מותו של סידטס בידי לוחמי האימפריה הפרתית בשנת 129 לפנה"ס הוסר סופסוף האיום הסלאוקי מהחשמונאים.    

ראשי חץ עשויים ברונזה, חלקם נושאים את ראשי התיבות המתייחסות לאנטיוכוס השביעי (מאה ה-2 לפנה"ס)
ראשי חץ עשויים ברונזה, חלקם נושאים את ראשי התיבות המתייחסות לאנטיוכוס השביעי (מאה ה-2 לפנה"ס)
אבני בליסטראות (מאה ה-2 לפנה"ס)
אבני בליסטראות (מאה ה-2 לפנה"ס)

סיפור לפנתיאון

כשהמלחמות החיצוניות שוככות, המלחמות הפנימיות מתחילות לבעבע. בחלוף כמה עשורים, השליטה בממלכה נמצאת במוקד של סכסוך בין שני יורשי עצר פוטנציאליים – יוחנן הורקנוס השני ויהודה אריסטובולוס השני (אלו הם הנכדים של יוחנן הורקנוס הראשון). האימפריה הרומית משתלטת על שטחים נרחבים באזור ולוטשת עיניה גם ליהודה. שני האחים המסוכסכים פונים למצביא הרומאי פומפיוס כדי שיכריע ביניהם.
שניים רבים, השלישי מנצח! וכך, בשנת 63 לפנה"ס, משתלטת האימפריה הרומית על יהודה ומעמדם של החשמונאים נחלש ומתערער עד שנסתם הגולל על הריבונות היהודית האחרונה בארץ ישראל למשך שנים רבות.  
הריבונות מתה אך הסיפור שרד. כעבור מאות שנים התנועה הציונית מסירה את האבק מסיפורה של ממלכת יהודה ומעלה על נס את קורותיהם של המכבים. הם הופכים לסמל רב עוצמה של נחישות, אומץ ודבקות במטרה להשגת עצמאות והגדרה עצמית - עד לחידוש הריבונות והקמת מדינת ישראל בשנת 1948, בחלוף אלפיים שנה!  

שיתוף פוסט

פוסטים נוספים שיעניינו אותך