"וַיֹּאמֶר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם". מן הפסוקים הללו הקראים למדים כי על הציצית יש לשזור פתיל תכלת. אולם, אין הגבלה למקור הפקתו פרט לכך שהוא אמור להיות ממקור טהור. לעומת ההלכות הרבניות שהגבילו את מקור הפקתו של צבע התכלת שלשיטתם צריך להיות מופק רק מזן נדיר של חילזון, (למרות שהוא בעל חיים טמא)

מי אתם הקראים?

נכתב ע"י: ריקי רחמן
|
07/03/2017
328

הם זרם ביהדות, אבל לא חוגגים את חנוכה ופורים, בבית הכנסת שלהם אין כיסאות ומתפללים ללא נעלים. הם אינם מדליקים פלטה בשבת, לא מניחים תפילין ובלוח השנה שלהם נקבע החודש ע"פ עדים שראו את המולד.

המנהגים הללו של קהילת הקראים, מהקהילות היהודיות העתיקות ביותר, גרמו לא פעם לחילוקי דעות קשים בינם לבין זרמים אחרים. אמונתם כי מקור הסמכות לפירוש התורה נמצא בידי המאמין ולא רק ברשות הרבנים קוממו עליהם לא מעט ביקורת מצד הממסד הרבני ומנהיגי קהילות יהודיות אחרות.  על מנת להבין מי הם הקראים בדיוק ומה גרם להתפתחות הזרם, עלינו לחזור מאות שנים אחורה, לתחילת התהוותה של הקהילה:

התקופה היא תקופת בית שני, וכבר באותם ימים היהדות התפלגה לזרמים שונים ומגוונים. לצידם של ה"פרושים", חכמי התלמוד שבהנהגתם התפתחה ההלכה הרבנית, פעלו קבוצות נוספות של איסיים, בייתוסים, וצדוקים.  עם זאת, לא כולם מצאו את עצמם שייכים לאותם הקבוצות: לצד אותן קהילות חיה תפזורת של יהודים בודדים שהעדיפו לחיות ללא מסורת ודבקו בקיום המצוות על פי פרשנות התורה שבכתב בלבד.

אך זה עוד לא הכל! לפני כ- 1300 חלה אחת ההתפלגויות הגדולות ביהדות. באותה שנה נפטר ראש הגולה של בבל. בוסתנאי שמו. ובירושת התפקיד של 'מלך היהודים בגולה' התמודדו שני אחים. ענן בן דויד ואחיו הקטן חנינאי. למרות גדלותו של ענן הן בגיל והן במעלה. הרבנים הפרושים יצאו כנגדו על כך שאינו מאמין בתורה שבעל פה. ומקיים רק את אשר מפורש בתנ"ך על פי הכלל שקבע: "חפשו באורייתא שפיר ואל תישענו על דעתי", שפירושו: יש למצוא בתורה שבכתב את הפתרונות לכל בעיות ההלכה. התורה הכתובה נתונה לכל איש לפרשה כפי הבנתו. ראוי לציין כי לפי הערכות לא מעטות כמחצית מין היהודים האמינו בתורה שבעל פה בלבד.

44

על פי הגישה הקראית, נשים נחשבות לשוות לגברים.. ונשים לוקחות חלק פעיל בתפילות ואף קוראות פיוטים בשעת התפילה בספר שמות כתוב כי מרים הנביאה שרה להם, כלומר לגברים, ביציאת מצרים: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם: שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". מקרה זה איננו חד-פעמי שכן כזכור גם דבורה הנביאה שרה: "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא"

לאחר לחץ מחכמי הפרושים. נתמנה אחיו, חנינאי לראש הגולה. וענן גלה לירושלים עם רבים מתלמידיו וכתות נוספות אשר חברו אליו והקימו קהילה ובית כנסת שמשמרים את דרכו והגותו עד עצם היום הזה.

אין מידע רב על ענן או על אישים שקדמו לו ועסקו "בקראות", והראשון בין חכמי הקראים שתיאר את ענן והתייחס לראשית הריב בין הרבנים הפרושים לקראים היה אבו יוסף יעקב אל-קרקסאני. בספרו הערבי "המאורות" (נכתב בשנת 937, הוצאת הרכבי 284) אמר:

"אחר יודגאן הופיע ענן ראש הגלות, וזה היה בימי הכליף געפאר אלמנצור (777-764). הוא היה הראשון אשר גילה את כל האמת אודות המצוות (צדוק מיסד כת הצדוקים גלה לדעתו מקצת האמת). הוא היה בקי בדברי הרבנים ולא נמצא בהם איש הטוען אחר חכמתו"

"וַיֹּאמֶר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם". מן הפסוקים הללו הקראים למדים כי על הציצית יש לשזור פתיל תכלת. אולם, אין הגבלה למקור הפקתו פרט לכך שהוא אמור להיות ממקור טהור. לעומת ההלכות הרבניות שהגבילו את מקור הפקתו של צבע התכלת שלשיטתם צריך להיות מופק רק מזן נדיר של חילזון, (למרות שהוא בעל חיים טמא)

"וַיֹּאמֶר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם". מן הפסוקים הללו הקראים למדים כי על הציצית יש לשזור פתיל תכלת. אולם, אין הגבלה למקור הפקתו פרט לכך שהוא אמור להיות ממקור טהור. לעומת ההלכות הרבניות שהגבילו את מקור הפקתו של צבע התכלת שלשיטתם צריך להיות מופק רק מזן נדיר של חילזון, (למרות שהוא בעל חיים טמא)

בית הכנסת הקראי הוא מבתי הכנסיות העתיקים בירושלים, ואף היום הקהילה הקראית ממשיכה בדרכו של ענן הן במנהגיו והן בדרכו הפרשנית והלימודית.

לשיטתו של ענן או של ה'קראים' על שם המקרא ממנו הם יונקים, המסורת היחידה אשר קיימת היא התורה שבכתב, ואין מקום לשאר פרשנויות ודברי חז"ל. הם שומרים על טומאה וטהרה, ואינם טובלים במקווה כי אם במי שתיה. הכל לפי הבנתם בתורה. הם ייחודיים בדרך פרשנותם את התורה, אף כי הקריאה אותה הם קוראים את התורה פשוטה אף היא.

סיפור קהילת בני המקרא בירושלים, יוצר סיפור מעניין מהפסיפס ההיסטורי שלנו. ונותן לנו לגעת ולדעת את הסיפור של העם היהודי מזווית חדשה ישנה.

ברית 063

טקס המילה מתחיל בברכת הציצית ולאחריה ממשיך הטקס בשיר לכבוד הרך הנולד המלווה בשלוש שושבינות המלוות ומובילות את התינוק בתוך רחבת הטקס אל היושב על כיסא המילה. בחיים היהודיים לא צועד האדם לבדו, כך גם התינוק מלווה בשושבינות בדרך אל טקס מילתו.

 

הצטרפו אלינו לסיור בקהילת "בני המקרא" הירושלמית בו נשמע על המקור למנהגים ולהלכות אותם הם מקיימים, על חיי הקהילה, יחסם ליהדות האורתודוקסית ועוד >>​

 

30.3.2017, סיור בעקבות הקהילה הקראית בירושלים, במסגרת סדרת "פנים רבות לה", באדיבות מרכז המורשת בני המקרא

 

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*