המפעל

החיים החדשים של הקירות הירושלמיים הישנים

נכתב ע"י: יעל אלכסנדר
|
01/03/2017
158

ירושלים בנויה כמו עוגת שכבות מפוארת, אבנים מתקופות שונות שחוברו להן יחדיו ומרכיבות את השכבות מהן מעוצבת העיר. לקראת סדרת סיורי 'מסה' הקרובים, סיורים בעקבות הבנאים הגדולים של העיר, יצאנו לבקר דווקא במבנים הנטושים, העתיקים, והמתפוררים שקיבלו חיים חדשים בשנים האחרונות.

נבקר בארבעה מבנים ירושלמים עזובים שנשכחו מלב, התעוררו משינה ארוכה וקיבלו פנים חדשות. אתרים אלה לא סתם חזרו לחיים – אלא מרכיבים את הסצנה התרבותית האלטרנטיבית והצעירה בירושלים: מארחים מסיבות בשלל גוונים, הרצאות ואירועי אומנות ומוזיקה והכל מתוך דיאלוג עם הטיח המתקלף מהקירות, הצורה הארכיטקטונית המקורית וסיפור חייו הישן של המבנה.



"המפעל "

התחנה הראשונה במסע שלנו נמצאת מאחורי מלון הפאר 'וולדורף אסטוריה' ברחוב אגרון. שלט עירייה סמלי מצביע לכיוון עיקול המוביל לחצר פנימית ירושלמית קלאסית. במרכז החצר ניצב בית גדול וישן, מכוסה בצמחים מטפסים – בניין שללא ספק ידע ימים טובים יותר. שיטוט קצר בחצר הבית מוביל ל"הר אדם" שמהווה סימן היכר שהנה, הגענו למקום. הפסל הוא דמות אדם ענק המורכב מהר של חפצים שנאספו בשולי רחובות ופחי זבל: קאסטות, סלילי צינור וחתיכות מתכת, וכך עוד לפני שנכנסנו בדלת מורגשת רוח המקום: מרחב יצירה, יצירה מהקיים, ארעיות הקיים. המקום הוא "המפעל".

"...עיקול המוביל לחצר פנימית ירושלמית קלאסית" קרדיט צילום יחצ "המפעל"

"…עיקול המוביל לחצר פנימית ירושלמית קלאסית" קרדיט צילום יחצ "המפעל"

באפריל 2015 נכנסה למבנה קבוצת האמנים "בית ריק". החבורה שמה לה למטרה להיכנס לאתרים נטושים ברחבי ירושלים ולרקוח אותם לזירות של עשייה אומנותית. כל מבנה נפתח לקהל לזמן קצוב של ימים או שבועות לאחריהם נודדת החבורה למבנה הבא ומתחילה שם סיפור חדש. "המפעל" הוא המיזם הנוכחי והשישי של חברי "בית ריק" שהקימו לתחייה את הבית הגדול, הישן והנטוש ויוצרים ממנו ובתוכו כל יום חיים של אומנות ותרבות.

המבנה המונומנטלי במרכז העיר היה אפוף מסתורין במשך שנים רבות. בעיר בה לכל אבן יש אוטוביוגרפיה כתובה ומתועדת – על הבית המדובר היה ידוע מעט מאוד. החוקרים מסכימים כי הוא נבנה בשלהי המאה ה-19, בזמן היציאה מהחומות, אך שאלות כמו: מי בנה אותו? מתי בדיוק נבנה? ולאיזו מטרה שימש לפני קום המדינה? נענו בהשערות בלבד. חלק מהותי מדפוס הפעולה של "בית ריק" הוא הכרת ההקשר ההיסטורי של מרחב הפעולה ו"שילובו בתהליכי העבודה של המשתתפים". במקרה הזה, נתקלו החברים באתגר. כמו החוקרים גם חברי הקבוצה מצאו את עצמם בעלטה וללא קצה חוט של עובדה.

קרדיט צילום: יח"צ "המפעל"

קרדיט צילום: יח"צ "המפעל"

צירוף המקרים המפתיע שחשף את הסיפור המלא

אחת השותפות ב"מפעל" פגשה ידיד וסיפרה לו על הפרויקט ועל המבנה המסתורי. למרבה הפלא הידיד, מתיה שמו, הכיר את המבנה וזיהה אותו כבית הישן של סבתו, וצדק. תולדותיו של הבית הוארו בבת אחת: בבית התגוררה משפחת לורנצו-סראקין, משפחה ערבית-נוצרית מכובדת, עד ל-1948 אז ברחה ללבנון. כמה ימים לאחר הפגישה המקרית בין החברים, הגיעה לביקור בבית סבתו של מתיה, הגב' קלייר לורנצו בת ה-96 – לראשונה מאז עזבה את המבנה לפני כמעט 70 שנה, וכך עם החיים החדשים שלו – זכה גם הבית הזה להקשר היסטורי.

המפעל - קרדיט צילום רפי קוגל

המפעל – קרדיט צילום רפי קוגל

לאחר קום המדינה הוגדר המבנה כנכס ציבורי ושימש מוסדות חינוך שונים. אך בעשור האחרון היה עזוב ומוזנח. בשנת 2015 עבר מבעלות המדינה לידי עיריית ירושלים שייעדה להפוך אותו למרכז תרבות. עד לתחילת השיפוץ המקיף, נקראה קבוצת "בית ריק" לבנות בו הווה.

קבוצת "בית ריק" נוסדה בדמדומי המחאה החברתית ב-2011, מתוך הרצון ליצור בית קולקטיבי לעשייה. בהתחלה פלשו חברי הקבוצה לבית המלון "הנשיא" בפינת הרחובות קרן היסוד ואחד העם ופעלו בו כמה חודשים ובהמשך עברו למבנה "מכון הסיבים" שפעל בבית טמפלרי גדול בעמק רפאים. לפני כשנתיים הקימו את "הקיבוץ" בחוות רחל הינאית הנטושה בארמון הנציב וניהלו בו למשך שבוע חיים קיבוציים על כל המשתמע מכך: חדר אוכל, מכבסה, גינה, ואפילו תחנת רדיו – כשהכול נעשה עם נגיעה אומנותית ייחודית. לאחר מכן, נולדה "השיירה" – עגלות של תרבות נודדת ברחבי ירושלים ובפרויקט האחרון, לפני כשנתיים, חברי הקבוצה היו אחראיים לשיפוץ קרון ישן במתחם התחנה.

"המפעל", בשונה מקודמיו , הוקם בעידוד הרשויות ובתמיכת "עדן" החברה לפיתוח מרכז העיר ירושלים. לכן חיי המדף שלו נועדו להיות ארוכים מהרגיל ואף הוארכו עד לחודש מאי הקרוב בשל ההצלחה הרבה לה זכה. מרחב הזמן של הפרויקט הנוכחי מאפשר לו להיות שטח ניסויי אורבני "בו נבחנת האפשרות שלנו בעידן הנוכחי לייצור ויצירה משותפים" ומה צומח כשמזמינים ציבור לקחת חלק אינטימי בתהליך של עשייה. עבודה עצמאית ותהליך מעניין אלה השלטים המכוונים של העשייה.

כל פרט ב"מפעל" מזמין התבוננות ותהייה: כיצד נעשה, ממה נוצר ומה הסיפור מאחוריו

הרהיטים והחפצים ב"מפעל" יוצרו ומיוצרים על ידי "מחלקת הייצור" מחומרים מזדמנים ממדרכות או פחי אשפה. במקום פועלת חנות המוכרת חפצי אומנות שנוצרו ב"מפעל" או על ידי אומנים שיוצרים בו. 'הקפיטריה', היא בית הקפה, היא מושב לחוקרי, אומנים מוזיקאים וכל מי שרוצה אוירה של למידה משותפת. הקירות, התקרה ואפילו הרצפה מלאים במגוון של צבע וחומר הקוראות למבקרים לחוש ולגעת, ומעודדות להשתתף ביצירה. הכול נעשה כאן ממה שיש ובידיים של מי שנמצא כאן: המזרקה בחלל האמצעי נבנתה מעץ וזכוכית שנמצאו באזור, צינורות המתכת בבתי השימוש הפכו לאהילים מקושטים בהדפס תחרה ואפילו החורים שנתגלו באחד הקירות מולאו בפרחים שנעשו מחתיכות אותו הקיר עצמו.

סדנת הייצור במפעל. קרדיט צילום שי הלוי

סדנת הייצור במפעל. קרדיט צילום שי הלוי

המקום מארח הופעות של מוזיקאים מקומיים ואומנים מחו"ל, להקה ערבית מיפו והרכב כלייזמרים מחתרתי ממאה שערים, הרצאות על מופעים אזוטריים בכדורגל האפריקאי, הוצאת ספרון שנעשה בעודת יד, במהדורה מוגבלת, וארוחה של אוכל לבנטיני שאוכלים עם הידיים- כל המרבה לגוון הרי זה משובח.

ל"מפעל" שותפים עשרות אנשים מרחבי ירושלים ורחבי הארץ וכל מי שמעוניין, מוזמן להגיע ולקחת חלק. גילי לוי, מנהל תוכן ב"במפעל" שם במילים את הרעיון מאחורי הפעילות: "ההווה מדהים. אנחנו אוהבים פה סיפורים, אוהבים היסטוריה, אוהבים את התרבות שיש פה, ואנחנו רוצים לחגוג אותה". הם בהחלט חוגגים ובגדול, וירושלים חוגגת איתם.

"אנחנו לא נישאר כאן לנצח" כתוב בדף הפייסבוק של "המפעל" וזה אולי המוטו שלו. בעיר הנצח, שהיא כולה שמורה ארכיאולוגית, מעניין לראות את הפונקציה האורבנית החדשה המציעה את ההיפך הגמור- מבנים בני חודשים מועטים בעלי זמן חיים קצוב – כמו זמנם של בני האדם. ההווה והעבר נעשים חרוזים של אותה השרשרת כשאל מול אבני חומת העיר העתיקה שנראה כי יעמדו לעולמי עד כמות שהן, עומד בית שמנער מעליו עשרות שנות אבק ופניו מלאות הקמטים מוארות באור חדש, אבל רק עד מאי.

 

מרץ – אפריל.2017 במסגרת סדרת "ירושלים הבנויה", כתבה: יעל אלכסנדר

 

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*