הצלמים - ירושלים בעיני צלמיה מ 1900 עד 1950

מסע בלשי בהיסטוריה של ירושלים – חלק ב'

נכתב ע"י: נטע ירון
|
30/11/2016
118

מאחורי הקלעים עם ד"ר שמעון לב, אוצר תערוכת "הצלמים – ירושלים בעיני צלמיה 1900-1950" המוצגת בימים אלה במוזיאון מגדל דוד

"בירושלים של פעם, כמו בירושלים גם היום, הצילום של "האחר" הוא הרבה פחות "אחר" בפועל מכיוון שהאחר הזה הוא חלק אינהרנטי מחיי היום יום"

ירושלים היא מקרה מיוחד בצילום הארץ ישראלי / צילום פלסטין. יש הבדל מאוד גדול בין שני סגנונות הצילום שמזוהים עם תחילת המאה ה-19: הצילום האוריינטליסטי והצילום הציוני האידאולוגי.

צילום אוריינטליסטי, צלם: גראבד קוריקוריאן

צילום "אוריינטליסטי", צלם: גראבד קוריקוריאן

הצילום האוריינטליסטי בארץ התרכז בצילום "האחר" – צילום תרבות המזרח בארץ ישראל מבעד לעיניים מערביות ובניגוד כמעט מוחלט הצילום הציוני התרכז באדם הציוני החדש ובעיקר בצילום מפעל ההתיישבות הציוני. בירושלים, כרגיל, המצב שונה: "כאן המצב היה הרבה יותר מורכב והרבה פחות דיכוטומי. הדבר נובע כמובן מאופייה הייחודי של ירושלים כעיר מגוונת בעלת מגון קהילות ודתות. גם ההבניה התרבותית – היסטורית של העיר הייתה היבט משמעותי בעניין. אני חושב ששני המאפיינים הבולטים בשוני הם ראשית, בירושלים הצלמים פעלו במגוון רחב יותר של נישות וחתכי אוכלוסייה שלא היו קיימים במקום אחר ושנית, עושר הצילומים ונושאי הצילום בירושלים גדול יותר מאשר במקומות אחרים".

צילום ישראלי ציוני, צלם: יעקב בן דב

צילום "ישראלי ציוני", צלם: יעקב בן דב

מתוך אוסף הסיפורים הקטנים והמרתקים שעולים מבין התמונות המוצגות בתערוכה, נחשפת התמונה הגדולה שמספרת על חיי היום יום בירושלים של פעם. לב מספר שאחד המאפיינים הבולטים של הצילום המוקדם, בתחילת המאה ה-20 הוא ש"כולם צילמו את כולם" – יהודים הצטלמו אצל צלמים ערבים וערבים הצטלמו אצל צלמים יהודים. מתברר שאף פעם לא היה קל להיות צלם… והצלמים חיפשו נישות בהם יוכלו להתפרנס. כלומר אם בתחילה בעיקר צלמו את אתרי הקודש "ותמונות ירושלמיות אקזוטיות" מעין צילום אוריינטליסטי בעיקר לצרכי תיירות ודיוקנאות משפחתיים לצרכי פרנסה, לאחר התבססות שלטון המנדט תחום הצילום נכנס לכל תחומי החיים והחברה בירושלים. בשנים המאוחרות יותר, עם התפתחות הצילום בירושלים, ניתן לראות שצלמים כבר החלו לצלם בחתכי אוכלוסייה שונים אך גם אז – עדיין היו צלמים שפעלו בין החתכים האלה – דוגמת חליל רעד שהיה צלם ערבי נוצרי מרכזי וחשוב מאוד שצילם עבור המוסדות הציונים.

צילום: חליל רעד - ההכרזה על כינון המשטר הצבאי הבריטי בירושלים הגנרל אלנבי במרכז 1917

צילום: חליל רעד – ההכרזה על כינון המשטר הצבאי הבריטי בירושלים הגנרל אלנבי במרכז 1917

מבחינה פוליטית, נקודת מפנה בולטת ומשמעותית התרחשה בסוף שנות ה-30 ובעיקר בשנות ה-40, לקראת 1948 ועם התגברות המאבק האלים בארץ. הצלמים הערבים כמו החלו לצלם את המאבק מנקודת המבט הערבית כמו שצלמים יהודים צלמו מנקודת המבט היהודית.
לב מספר שבעקבות העבודה על התערוכה הצטרף לפורומים ולקבוצות פייסבוק העוסקות בירושלים ובנוסטלגיה:

"אמנם נוסטלגיה מהווה סכנה מסוימת ויש לה את הבעייתיות שלה אבל אפשר ללמוד המון "מהמשוגעים על ירושלים" שמכירים כל אבן וכל פינה בעיר – גם את אתרי החובה המוכרים וגם את ירושלים המורכבת יותר, הרבגונית. מבחינתי זו הייתה ממש הגשמת משאלת לב לאצור תערוכה שלא מציגה רק צילומים "יפים" או את תצלומי החובה והאתרים שתמיד מציגים על ירושלים שזוכה ומן הסתם תזכה עוד להרבה תערוכות, אלא תערוכה שעוסקת במהותו של הצילום המקומי שמשקף את מהותה הפנימית, רבגוניותה וההתמודדות הנמשכת עם המשא ההיסטורי וההבניה התרבותית של כל שלושת הדתות מחד, ומאידך עם חיי היום יום של כל אדם באשר הוא אדם"

 


התערוכה "הצלמים – ירושלים בעיני צלמיה 1900-1950 מוצגת במוזיאון מגדל דוד עד סוף דצמבר 2016

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*