בלילה ההוא: תאטרון תלוי מקום במוזיאון מגדל דוד

"בלילה ההוא"

נכתב ע"י: ריקי רחמן
|
15/11/2018
173

המופע 'בלילה ההוא' מחזיר אותנו אל ימי המנדט הבריטי, ומציג את ירושלים כפי שלא הכרנו.

בלילה אחד, במועדון הארחה נחשק, נפרשת יריעה פוליטית, חברתית ותרבותית של אותה תקופה. הקהל שמוזמן אל הבר, מוצא את עצמו במרכז ההתרחשות, כשסבבו נרקם סיפור ירושלמי שלא נכנס לדפי ההיסטוריה. סיפור אודות אהבה במקום בלתי אפשרי, סיפור אודות ביקורת ורצון לחיות חיים טובים יותר.

ישבנו עם מאיה בואנוס, יוצרת המופע לראות איך הכל התחיל ומה מחכה לנו.

בלילה ההוא: תאטרון תלוי מקום במוזיאון מגדל דוד

בשנות הארבעים אנחנו יכולים להבחין בהקמתם של מועדני הארחה בערים השונות שמטרתם הייתה "לטפח יחסים טובים ולהקנות רשמים שיישארו שמורים בלבם לעתיד לבוא בשובם לארצותיהם". צילום: ריקי רחמן

ספרי לנו על הרעיון שעומד מאחורי "בלילה ההוא"

ההצגה ״בלילה ההוא״ היא הצגה מוזיקלית, שמתרחשת בימי המנדט הבריטי ומציגה את ירושלים באור מעט שונה ממה שבהכרח הכרנו וחשבנו על התקופה הזאת. הקהל שמגיע, מוזמן למעשה למועדון בו חלק מחלל ההתרחשות. מבעד ללילות המועדון נפרשת בפנינו היריעה הפוליטית, החברתית והתרבותית של אותה תקופה.

כפי שד״ר דניאלה רייך מציינת במחקר שלה. מועדני ההארחה היו למעשה צינור הסברה משמעותי, לא פחות מהמאמצים המדיניים האחרים, והפעילים המרכזיים באותם מועדנים, היו למעשה פעילות. נשים ניהלו את המרכזים השונים ועמדו בראש הפעולות השונות במסגרת אירוח החיילים הזרים.

מתוך המפגש היומיומי הזה, שעליו מבוססת ההצגה, החלו להרקם מערכות יחסים באופנים שונים. לרבות תופעות הזנות, או מפגשים לצורך ריגול. אבל היצירה שלי מתמקדת בתופעה הרחבה יותר והיא מערכות היחסים שפשוט צמחו מתוך המציאות. מערכות יחסים שספגו ביקורת קשה מצד החברה היהודית, או לעתים התמודדו הנשים עם נידוי או פעולות אלימות אף יותר, שחלקן נגמרו ברצח האישה.

כך, ההצגה נעה בין ההיבטים השונים של התקופה, בין התרבות וסגנון הבילוי האנגלי לבין קשיי היומיום, האלימות ורוחות המלחמה שמנשבות מחוץ למועדון ומאיימות להיכנס פנימה.

מאיפה הגיע השם למופע?

האמת שהשם הגיע רק לאחר שכתבתי את הטקסט. המפגש עם החלל בתהליך העבודה היה מאד משמעותי.

הרי עצם החיבור בין מופע תיאטרון חי לחלל תערוכה מייצר חוויה תיאטרלית ייחודית ואחרת. החלל אפשר לי לצלול אל התקופה המרתקת ההיא והוא זה שהכתיב את מהלך המופע. ולכן, הבנתי שהכל מתרחש בו ונובע ממנו, הכל נוצר מהלילות העליזים, הקשים, המרתקים שהדמויות חוות בו.

השם ״בלילה ההוא״ נועד לחשוף את הקהל ללילותיה של ירושלים, לילות מורכבים שמכילים בתוכם יופי וכיעור. לילות, שרק מהם, מתוך חסות החשיכה יכולים להציף את הסיפורים שנדחקו הצידה מדפי ההיסטוריה שלנו.

עבורי, עצם השם שואל על מקום הנשים בחברה הישראלית אז, שכן הוא אמנם ממקד אותנו לנקודת זמן, אך אינו אומר לנו מעבר ומתוך כך מעניק את התחושה שיש כאן סיפור שטרם נשמע, סיפור שנסתר מהעין.

בלילה ההוא: תאטרון תלוי מקום במוזיאון מגדל דוד

סיפור של נשים שנשלחו על ידי היישוב כדי לבסס יחסים טובים עם הבריטיים וגונו על כך בהמשך. צילום: ריקי רחמן

איך היה תהליך העבודה על המופע, איך עבדת על התחקיר?

לרוב כשאני עובדת על הצגה, תהליך העבודה מתחיל מבחירה בנושא ומחקר אודותיו. ואילו כאן התהליך היה אחרת כפי שציינתי, הרי החלל – שהעיסוק בו עולה רק בשלב מאד מתקדם של תהליך היצירה, הכתיב את מהלך ההתרחשות עבורי. מהרגע הראשון שפסעתי פנימה ידעתי במה אני רוצה לעסוק, החלל הקיים הכתיב חוקיות משלו, הכתיב את הסיפור שנרקם כמעט מיד. ומכיוון שהעיסוק המרכזי שלי הוא תיאטרון דוקומנטרי, כמו בכל תהליך אחר, התחלתי לחקור את הנושא.

אז, הגעתי לד״ר דניאלה רייך שכתבה את התזה שלה של היחסים שבין נשים יהודיות לחיילים הבריטים והיא חשפה אותי לעולם שלם שלא הכרתי. הבנתי שיש כאן סיפור נרחב הרבה יותר. שזהו לא רק סיפור על התבוללות כפי שההיסטוריה אולי הייתה רוצה שנחשוב. אלא סיפור של נשים שנשלחו על ידי היישוב כדי לבסס יחסים טובים עם הבריטיים וגונו על כך בהמשך. סיפור על נשים שביקשו לתרום למפעל הציוני ולהקמת המדינה ועשו זאת בדרכים שלא זוכות לאותות ומופתים או אפילו אזכור.

ברגע שהבנתי שקיים כאן נושא חברתי בוער – לצד היופי, התרבות והמוזיקליות – הבנתי שעליי לעסוק בכך. הבנתי שעליי לחקור את מעמד הנשים בשנים האלה ואת המפגש המרתק והקשה שלהן עם החיילים הזרים.

בלילה ההוא: תאטרון תלוי מקום במוזיאון מגדל דוד

סיפור על נשים שביקשו לתרום למפעל הציוני ולהקמת המדינה ועשו זאת בדרכים שלא זוכות לאותות ומופתים או אפילו אזכור. צילום: ריקי רחמן.

למה בחרת להתמקד בנושא של הקשרים בין נשים יהודיות וחיילים בריטיים?

הייתה לי מורת תיאטרון שאמרה לנו פעם ש ״צריך לתת לפנסים סיבה להתאמץ״. כלומר, צריך לתת להם סיבה שבגללה אני מבקשת מהם להאיר את ההצגה הזאת. ולכן, כל הצגה צריכה להציג שאלה מרכזית, שאלה שבוערת בי, שאלה שמטרידה את מנוחתי, שאלה שבעיניי עלינו לעסוק בה היום כחברה – גם אם זה קרה לפני שנים רבות.

בתקופה בה אנו דנים מדי יום במעמד האישה בחברה הישראלית, באלימות כלפי נשים, באצבע המאשימה ובמיאוס בכל אלה, אני חושבת שאנחנו צריכים להבין את המקור שהוביל אותנו לנקודה הזאת. מתוך סיבה דומה למשל יצרתי את ההצגה ״דין סוטה״ שעוסקת בקשר שבין תקיפות מיניות וטקסי טהרה ומתוך כך שואלת על האצבע המאשימה כלפי הקורבנות בחברה הישראלית.

אז אמנם כאן, אני לא עוסקת בתקיפות מיניות וגם לא בהלכות טהרה, כמפתחות זהות. אבל אני וודאי טוענת כי היחס שהתבסס כלפי נשים בשנים האחרונות של המנדט הבריטי ושנותיה הראשונות של מדינת ישראל משפיע על היחס כלפי נשים עד היום.

מערכות היחסים בין הנשים היהודים לחיילים הבריטים, ובכלל נושא ההתבוללות, הוא נושא נפיץ שיכול ללמד אותנו על המקום שהנשים הללו תפסו בחזית מצד אחד ועל הגנאי והאלימות כלפיהן מצד שני. מערכות היחסים הללו יכולות ללמד אותנו על החיים בירושלים, יותר מכל סיפור מחתרתי אחר, חשוב ככל שיהיה. מפני שדרך מערכות היחסים אני יכולה לגלות על החלומות שלהן, על המחשבות שהטרידו אותן ועל הניצול והשימוש שנעשה בהן.

ספרי לנו על פרט מעניין שגילית בתחקיר והפתיע אותך

כל המנגנון של וועדות ההארחה הוא משהו שלא הכרתי לעומק והפתיע אותי בהיקפיו. וכן, גם בתפקידים עצמם שביקשו מנשות התקופה. אני לא חושבת שישנו פרט אחד שבהכרח תפס את תשומת ליבי בתחקיר, אלא עצם הניגודים החריפים שהתקופה הציגה דרך מנגנון ההארחה היה עבורי הגילוי המשמעותי.

ניגודים שנעו בין היומיום לאירועי הקיצון, בין החגיגיות לקשיי המחייה, בין השליחות לגנאי ובין החברות לפילוג. בעיניי, שנות המנדט הן שנים מרתקות ומורכבות, שההצגה – דרך אמצעיה השונים מנסה להביא לבמה.

ההצגה "בלילה ההוא" תופיע ב 8-9 בינואר בחלל תערוכת 'לונדון בירושלים' שמוצגת במוזיאון מגדל דוד. לכל הפרטים והזמנת כרטיסים >>

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*