עץ ארז אחר, שנטע דוד בן גוריון

שורשים ירושלמיים

אלי אילן |21/01/2021|372
שיתוף פוסט
לרגל ט"ו בשבט, אנו מזמינים אתכם להכיר את סיפוריהם ההיסטוריים המרתקים של כמה עצים ירושלמיים מפורסמים

עצי הזית והלילה הגורלי של ישוע

מספיק מבט חטוף בעצי הזית הענקיים המעטרים את הגן היפהפה של כנסיית גת שמנים, למרגלות הר הזיתים, כדי לחוש שאלו עצים עתיקים מאוד. והעצים האלה, מתברר, מספרים סיפור קדום עוד יותר.
"לאחר ששרו את ההלל יצאו אל הר הזיתים... אל מקום הנקרא גת שמנים" (מרקוס י"ד, 26, 32)
לפני כאלפיים שנה, בלילה הגורלי שלפני יום השישי שבו נצלב, לאחר הסעודה האחרונה, הגיע ישוע עם תלמידיו להר הזיתים, למקום בשם גת שמנים. על פי המסופר בברית החדשה זהו המקום שבו חווה ישוע את סבלו הנורא, ובו התפלל את תפילותיו האחרונות. זהו גם המקום שבו הוסגר לידי הכהן הגדול על ידי יהודה איש קריות, תלמידו הבוגדני. משם קצרה הייתה הדרך לידי הרומאים, אל הצליבה. תארו לעצמכם את התפאורה של האירועים הרוחניים והאפלים האלו... עצי זית ענקיים תחת שמיים זרועי כוכבים.
האירועים הדרמטיים הללו זכו להנצחה כבר בתקופה הביזנטית, לפני כאלף וחמש מאות שנה, בכנסייה שנבנתה במורדות הר הזיתים. על חורבותיה נבנתה כנסייה נוספת, צלבנית, אשר נהרסה אף היא. כיום עומדת על חורבות שתי הכנסיות הקדומות הללו כנסיית גת שמנים, המכונה גם "כנסיית היגון", שנבנתה בתחילת המאה הקודמת. לצד מבנה הכנסייה ישנו גן קסום ובו שמונה עצי זית עתיקים. בשנת 1964 נוסף לעצי הזית העתיקים "אח צעיר" - עץ זית שנשתל בגן הכנסייה על ידי האפיפיור פאולוס השני, בביקור האפיפיורי הראשון בארץ הקודש.
עולי רגל רבים תיארו ביומני המסע שלהם את עצי הזית של גת שמנים. גודלם המרשים, הסתעפות הגזעים, הענפים שלהם והאווירה המיוחדת שהם משרים, המהדהדת את אירועי אותו לילה גורלי, הציתו את דמיונם של מבקרים זה מאות שנים, וגם את עניינם המדעי של החוקרים.
בין השנים 2009-2011 נערך מחקר בוטני מקיף שבדק את גילם של עצי הזית, לפי חספוס הגזע וצלקותיו ועל פי המרחק שבין גזעיו (ככל שהמרחק גדול יותר – העץ זקן יותר). מסקנות המחקר חשפו כי מקורם של העצים במאה ה-12, בשיא התקופה הצלבנית, וכל העצים חולקים את אותו מידע גנטי בדיוק. כלומר, ייתכן בהחלט שהעצים נשתלו על ידי הצלבנים באותו זמן, זה לצד זה, לפני כ-900 שנה, כדי להנציח מסורת בת כ-2,000 שנה!

צילום Svetlana Makarova
עצי הזית בכנסיית גת שמנים. צילום: Svetlana Makarova, ויקיפדיה

העץ של הרצל והעץ של בן גוריון

בשלהי שנת 1898 הגיע לביקור בירושלים הקיסר הגרמני וילהלם השני. בביקור זה הוא נפגש עם הרצל, שניסה לגייס אותו להכרה הבינלאומית בצורך בהקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. למרבה האכזבה הפגישה לא נשאה פרי. אבל אם לא פרי – אז לפחות עץ!
לאחר הפגישה נענו הרצל ודוד וולפסון, נשיאה השני של ההסתדרות הציונית, להזמנת חקלאי מקומי מהמושבה מוצא הסמוכה, לנטוע בה עצים. הרצל נטע ארז (שהתגלה לבסוף כברוש, אך כונה מאז "ארז הרצל") וולפסון נטע דקל. אחד ממלווי הביקור העיד כי הרצל "התחיל חופר אדמת ארץ ישראל וחבק בין זרועותיו את הארז הרך לשתלו, רעדו ידיו ועיניו זלגו דמעות אל תוך התלם הרענן". העצים, שניטעו כסמל להתחדשות ההתיישבות היהודית, ניטעו בתאריך 2 בנובמבר 1898, 19 שנים בדיוק לפני הצהרת בלפור. ממש זרע שנבט.
אך "ארז הרצל" לא האריך ימים. באוגוסט 1915, בימי מלחמת העולם הראשונה, ניזוק הארז בידי האוכלוסייה הערבית המקומית. סועאד אלחוסייני, בתו של חאג' אמין אלחוסייני - המופתי של ירושלים ומנהיג תנועת ההתנגדות הערבית בימי המנדט - סיפרה לימים כי מי שגדע את העץ היה אביה, כאשר למד כנער לרכוב על סוסים בשדות המשפחה בקולוניא, הכפר הערבי הסמוך. למעשה זה הייתה משמעות סמלית - גדיעת העץ כגדיעת החלום הציוני.
לאחר המלחמה, ולרגל חגיגות ט"ו בשבט בשנת 1920, שוקם המקום וגדם העץ של הרצל נשמר בתוך תיבת זכוכית שהוצגה בו. החלום לא נגדע! לימים נבנה במקום בית הבראה בשם "ארזה", על שם אותו ברוש שהיה ל"ארז הרצל".
את מסורת הנטיעה במקום המשיכו נשיאי מדינת ישראל הצעירה: יצחק בן-צבי, זלמן שז"ר, אפרים קציר, יצחק נבון וחיים הרצוג. כיום, למרבה הצער, הוסב בית ההבראה למתחם מגורי יוקרה, חלק מעצי הארז והברוש שנטעו הנשיאים נכרתו והשריד המפורסם בתיבת הזכוכית נדחק לשולי המתחם והתודעה.
לעומתם, עץ ארז אחר, שנטע דוד בן גוריון לא הרחק משם, במורדות המחברים בין ירושלים למוצא, בשנת 1958 עדיין עומד גאה וניצב. הארז חתם למעשה פרויקט מרשים של הקרן הקיימת לישראל, והוא עומד על תילו עד היום. במסגרת הפרויקט ניטעו על צלעות הרי הטרשים הקירחים סביב ירושלים יותר ממיליון עצים תוך פחות משנתיים (!), וכך נולד לו יער, המוכר היום לכולם כ"יער ירושלים".

צילום: מיכאל יעקובסון
גדם העץ של הרצל שנשמר בתוך תיבת זכוכית. צילום: מיכאל יעקובסון, ויקיפדיה
עץ ארז אחר, שנטע דוד בן גוריון
עץ הארז שנטע דוד בן גוריון. צילום: אבי בלבן, ארכיון הצילומים של קק"ל

איקליפטוס ענק שורק בלוז כנעני

את לידתה של אחת מהשכונות המפורסמות בנחלאות, שכונת מזכרת משה הסמוכה לשוק מחנה יהודה, ליוותה סערה בנוגע לשמירת הסביבה בשכונה, עוד בשנת 1885. באותם ימים פרסם אליעזר בן יהודה בעיתון "הצבי" מכתבים למערכת ומאמרים פרי עטו העוסקים בלכלוך ובהזנחה אשר קידמו את פני המבקרים בשכונה החדשה. בתגובה נקבע מפורשות בתקנון השכונה כי יש לדאוג לשמירה על הניקיון בתחום השכונה וכי "משני צדדי הדרכים יינטעו אילנות נחמדות למראה, וכל אחד חייב לשומרם וגם להשקות האילנות הסמוכים לביתו וחצרו".
כך הפכה השכונה ליפה ומטופחת, ומדי שנה דאגה קרן מזכרת משה לשלוח גנן מקצועי לטפל בשלושים עצי הלילך ועשרות האיקליפטוסים שניטעו בשטחה.
אחד מעצי האקליפטוס בצפון השכונה, אשר ניטע בשנת 1901, צמח לממדים אדירים והפך למטרד עבור תושבי השכונה. שורשיו חדרו לעומק האדמה, התרחבו אל מתחת למדרכות ופרצו את תשתיות הביוב ואת בורות המים. בימי שלג ירושלמיים קרסו ענפיו תחת המשקל הכבד וחסמו את הרחוב. היו שדרשו לכרות את העץ, אך נענו על ידי עיריית ירושלים כי העץ "מבוגר, יפה, חזק ובריא, אינו מסוכן ואינו מהווה מטרד". והדרת פני זקן! את העץ ניתן לראות במלוא הדרו עד היום בפינת הרחובות שיריזלי והכרמל בשכונת מזכרת משה. ואולי עליו נכתבו המילים "איקליפטוס ענק שורק בלוז כנעני" בשירו של אהוד בנאי, בעצמו נצר לעץ מפואר, עץ משפחת בנאי ששורשיה נטועים עמוק בלב נחלאות, אשר לה אפילו הוקדשה תערוכה מיוחדת אצלנו במוזיאון "הבנאים".

ט"ו בשבט שמח! 

קרדיט צילום תמונה קאבר: אבי בלבן, ארכיון הצילומים של קק"ל

צילום: גלי-דנה סינגר
עץ האקליפטוס בנחלאות כיום. צילום: גלי-דנה זינגר
צילום: גלי-דנה סינגר
עץ האקליפטוס בנחלאות כיום. צילום: גלי-דנה זינגר
שיתוף פוסט

פוסטים נוספים שיעניינו אותך