דגל מגיני העיר העתיקה חצר היישוב הישן באדיבות מוזיאון חצר היישוב הישן ע"ש יצחק קפלן

"דרישת שלום לכל חברי בירושלים" -סיפורו של אברהם בנאי ממגיני הרובע היהודי בתש"ח

מוזיאון מגדל דוד |12/04/2021|35
שיתוף פוסט

"בנאי, שמעת על הכניעה?" שאל יוסף כנאם כשנכנס לעמדה שממנה תצפת אברהם בנאי לעבר עמדות הליגיונרים הערבים.

לאחר כמה חודשי מצור ושבועיים של לחימה עיקשת ברובע היהודי בירושלים - נשמעו דיבורים על כניעה. המצב היה קשה. החורבן ברובע היהודי בירושלים היה עצום וכאלפיים יהודים- מהם רק עשרות לוחמים- התרכזו בשטח שהלך והצטמצם כשסביבם מטחי יריות והפגזות האויב. אי קטן מוקף בים סוער. לבו של אברהם שגדל בירושלים דאב על כל בניין שנכבש ועל כל סמטה שנפלה. בגיל עשרים הוא גילה מחדש את ירושלים העתיקה שאותה הכיר מאז זכר את עצמו. בשבועות האחרונים הוא וחבריו כמעט ולא ישנו, לא היה זמן לאכול, והם שכחו מתי התקלחו לאחרונה. הם יעשו הכל ובלבד שהעיר העתיקה תנצל, אך מדי פעם גם התגנבו מחשבות: מה יהיה הסוף? האם יש לנו סיכוי לצאת מפה בחיים?

Avraham Banai old city
אברהם בנאי (יושב משמאל) וחברי "הרזרבה" ברובע היהודי בעיר העתיקה ירושלים, 1948 ארכיון התמונות יד יצחק בן־צבי

חצי שנה לפני כן אירע מאורע ששינה את פני ההיסטוריה. בליל 29 (כט') בנובמבר 1947 התגודדו קרובי משפחה וחברים סביב רדיו בחדר ההורים שבבית משפחת בנאי בשכונת נחלאות והאזינו במתח להצבעה באו"ם. עצרת האומות המאוחדות הכריזה על חלוקת ארץ-ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית - ולאזור בין-לאומי בירושלים וסביבותיה. הסוכנות היהודית שתפקדה כממשלה בפועל של היישוב היהודי, תמכה בתכנית החלוקה ואילו הערבים הודיעו מראש שיתנגדו לה ולהקמת מדינה יהודית. ואכן, למחרת החלו התקפות על תחבורה יהודית והחלה מה שלימים תקרא 'מלחמת העצמאות'. בירושלים היהודית הוכרזה כוננות וההגנה החלה לגייס מגנים. אברהם שהיה פעיל באימוני הגדנ"ע מגיל 14, היה נחוש לעזור להגנת העיר. הוא התגייס לחיל השדה של ההגנה (החי"ש) ושובץ בחטיבת עציוני- בגדוד מוריה (61). לאחר משימות סיור והגנה בשכונות שונות בעיר קיבל אברהם את הפקודה לחבור עם שתי מחלקות של החי"ש להגנת הרובע היהודי בעיר העתיקה. וכך, במהלך חג החנוכה - בעשרה בדצמבר 1947 הצטייד אברהם בכמה בגדים, כלי רחצה וספרים ונפרד ממשפחתו.

"מתי תחזור הביתה?" שאלה אמו מלכה בכורה

" בעוד שבוע" חזר אברהם על מה שאמרו לו מפקדיו.

הוא לא היה יכול לדעת שאותו שבוע יתארך לשבועות ולחודשים וזמן רב יחלוף בטרם יראה את הוריו שוב.

אברהם וחבריו עלו על האוטובוס לרובע היהודי. בדרך האוטובוס נרגם באבנים ואחד הלוחמים נפצע מזכוכיות. היה זה סימן לעתיד הצפוי להם. הלוחמים הגיעו אל הרובע ושם קיבלו תדריך כיצד לנוע בצמוד לקירות בין הסמטאות וכיצד לעבור מבית לבית דרך דילוגים בין הגגות. אברהם, שניחן ביכולות פיזיות גבוהות ורכש ניסיון ממשחקי הילדות על גגות שכונת נחלאות בה גדל, התמחה בקפיצה מגג לגג. בערב הדליקו הלוחמים נר רביעי בעמדות, שרו, ניגנו ואכלו עם תושבי הרובע לביבות. למחרת במשך שבע שעות נערך קרב ברובע הארמני שבו שני לוחמים נהרגו ושניים נפצעו. השבוע חלף במהירות, אך על אף שאמרו ללוחמים שישבו הביתה בתוך שבוע אי אפשר היה לוותר על שתי מחלקות ההגנה והכח נשאר להגן על העיר העתיקה. 

הימים חלפו והמצור הלך והתהדק. יותר משלושה חודשים חלפו מאז הגיע אברהם לעיר העתיקה. בארץ שהפכה לחזית נהרגו חבריו, כשהוא נצור ברובע היהודי. כשהגיעה הידיעה על מותו של חברו אליהו מזרחי בשיירת הלה' כתב אברהם מכתב לחברו עזריאל:

יום רביעי 21.1.1948

לעזריאל היקר שלום רב,

הזדעזעתי לשמע הידיעה  כי בין קדושי עציון נמצא גם אליהו מזרחי [...] הטלפון אצלנו נותק שוב ואינני יכול לתקשר עם אף אחד. מה נשמע אצלך, איך בבית [...] לחברי המועדון ולמדריכים תמסור כך: אנו חניכי המועדון ומדריכיו, העומדים בעיר העתיקה בירושלים, גאים אנו במעמדנו על המשמר ומזועזעים מהאסון שקרה לחברינו הטובים ביותר [..].] להתראות חברים, במדינה העברית ובירושלים העברית, אמן. [...]

שלום ולהתראות,

אברהם בנאי

ובמכתב לאחר כמה ימים תיאר את הגעגועים למשפחתו ולחברים:

6.4.1948

|[...] אני מתגעגע מאד לחזור לעיר ולראות לא את המחסומים ולא את גדרי התיל. אני רוצה לחזור לחיים חדשים, לחיים שלווים ולא לעיר נצורה כפי שכתבת [...]מסור ד"ש חמה לחברי המועדון ולבית וברכת חזק ממגיני העיר העתיקה.

 שלך באהבה,

 אברהם

 ירושלים העתיקה במצור תש"ח.

A letter from Avraham
מכתב מאברהם לחברו עזריאל 28.4.1948 באדיבות אייל בנאי
"אני מקווה שיהיה טוב"

ככל שהתקרב מועד תום המנדט הבריטי ב15 במאי - גברה המתיחות ועלתה הכוננות לקראת הלחימה הצפויה לאחר עזיבתם הצפויה של הבריטים. ביום שישי 14 במאי התאספו לוחמי הרובע למפקד ראשון כחיילים בצבא סדיר ובארבע אחר הצהריים שודר טכס הכרזת המדינה היהודית. למחרת הליגיון הערבי פתח במתקפה הרסנית על הרובע, תוך יממה נכבש כשליש משטח הרובע היהודי. ב19 במאי במהלך חילופי יריות נורה אברהם בידו השמאלית, והמשיך בלחימה וב25 במאי נפצעה בקרב גם ידו הימנית והוא הושבת מלחימה. הקרבות הנמשכו, מספר הנפגעים עלה ולמחרת ביום חמישי בשעות הלילה הרובע עלה באש. היהודים שברחו לכיכר בתי מחסה נותרו בשטח פגיע של מאתיים מטרים רבועים ובצהרי יום שישי התקבלה ההחלטה להיכנע. שני רבנים יצאו עם דגל לבן ובשעה 16:00 אחר הצהריים חתם מפקד הרובע משה רוסנק על כתב הכניעה של הרוע ומגיניו. שישה חודשים של מצור, התקפות והפגזות בלתי פוסקות וקרב שנמשך שבועיים ברצף- באו לקיצם. בין החומות לא נשאר אף יהודי. לא רק בתי הרובע חרבו - זה היה קיצה של תקופה בת שבע מאות שנים רצופות של ישוב יהודי בעיר העתיקה.

עשרות נשים, זקנים, ילדים ופצועים קשה יצאו מהרובע בליווי הצל האדום. והגברים שלא היו פצועים קשה נלקחו כשבויי מלחמה. אברהם ביקש מאחת הנערות שיצאו לעיר החדשה לכתוב בשבילו מכתב פרידה להוריו:

"להורי היקרים שלום רב,

אני מקווה שזה לא יהיה המכתב האחרון. אמנם הערבים נכנסו לעיר העתיקה. אינני יודע מה יעשו איתנו. אני מקווה שיקחו אותנו כשבויים. אני שולח הביתה סכום כסף (21 לא"י). כשאשוב הבית מהשבי, אני מקווה שיהיה טוב. היי חזקה אימא, אל תיפלי ברוחך. חנכי גם את הצעירים שילכו בדרכי. נשיקות חמות לגבריאל, לחיים, ירדנה, שירה, אליהו, אבנר ואליהו. דרישת שלום לכל חברי בירושלים.

הורים יקרים, אזכור אתכם לעד.

מבנכם אברהם

Avraham Banai at Aum Jamaal
אברהם שני משמאל (מרפקו חבוש), וחבריו במחנה השבויים אום אל־ג'מאל ירדן, 1948 ארכיון התמונות יד יצחק בן־צבי
"מחכים לך"

בבוקר שבת 29 במאי עלה אברהם עם השבויים לאוטובוסים שנסעו לממלכת ירדן. ולאחר כמה ימים הגיע אברהם למחנה אום אל ג'מאל. השבויים חיו בתנאי שבי במחסור במים ובתנאים סנטירים מחפירים. א אילתרו משחקי ספורט ויצירה ולימודים, הצגות ערבי שירה בציבור התווכחו. אברהם הוביל משחקי ספורט, שירה בציבור, פיליטונים הומרסקות והצגות. הימים הפכו לשגרה אך הגעגועים הביתה הלכו וגאו. יום אחד הגיעה למחנה מעטפה תפוחה מירושלים: המשפחה שלחה תמונות! אחיו ואחייניו של אברהם הצטלמו במיוחד לכבודו של אברהם ועל גב אחת  התמונות כתבו: "מחכים לך".

לאחר כעשרה חודשים בסוף חודש פברואר שוחררו כל השבויים בהדרגה. לקראת השיבה הביתה אברהם פרש את הטלית ששלחו לו וצייר עליה את דגל גדוד מוריה. את הדגל המאולתר תלה על המשאית בדרכם חזרה לישראל.

דגל מגיני העיר העתיקה חצר היישוב הישן באדיבות מוזיאון חצר היישוב הישן ע"ש יצחק קפלן
דגל מגיני העיר העתיקה חצר היישוב הישן באדיבות מוזיאון חצר היישוב הישן ע"ש יצחק קפלן

סיפור זה מובא מתוך התערוכה 'הבנאים-זאת המנגינה שלנו' המספרת את סיפורה של משפחת בנאי בה טווים סיפורה של ירושלים ושל התרבות הישראלית.

הפוסט ערוך מחלקים מעובדים מתוך הספר: מעשה אברהם - מאברהם בנא לאברהם בנאי 1787-1987. הספר יצא ביוזמת אייל בנאי. כתיבה ועריכה: איילת אסקוויזידו. הוצאת הסיפור שנשאר, 2013.

שיתוף פוסט

פוסטים נוספים שיעניינו אותך