ההר: תערוכה חדשה במגדל דוד

ההר

מבט אל הר הבית ‒ אלחרם אלשריף

מראשית הצילום ועד ימינו

אוצר: ד"ר שמעון לב
עוזרת אוצר: יעל ברנט

פתיחה: 31.3.2019

הר הבית ‒ אלחרם אלשריף, שבמרכזו כיפת הסלע ומסגד אלאקצא, הוא הסמל הבולט והמובהק ביותר של קו הרקיע של ירושלים. מתחם מלבני זה הוא שישית מגודלה של העיר העתיקה של ירושלים, כ-150,000 מטר מרובע. זה שלושת אלפים שנה, ואולי אף יותר, שההר מקודש בעבור מאות מיליוני בני אדם מכל רחבי העולם ומעורר בהם רגשות עזים – דתיים, פוליטיים וערכיים – ואף מסעיר את המחקר בשדות ההיסטוריה, הארכיאולוגיה והתרבות. במסורות היהודיות העתיקות זהו הר המוריה – ההר שעליו נעקד יצחק והמקום הקדוש שבו עמד הבית הראשון, הלוא הוא מקדש שלמה; לאחר מכן הוקם עליו הבית השני – מקדש שבי ציון, החשמונאים והמלך הורדוס עד שחרב בשנת 70 לספירה, ומאז הוא מוקד לכמיהה ולכיסופים ליהודים לבניינו מחדש עם בוא הגאולה.

במסורת הנוצרית קשור המקום בחייו ובפעילותו של ישוע מנצרת, ולייסוד דתו החדשה בירושלים. במאה השביעית לספירה התקדש המקום במסורת המוסלמית כמקום הקדוש השלישי בחשיבותו אחרי מכה ומדינה, ושממנו יצא הנביא מוחמד אל מסעו הלילי הפלאי השמימה. מאז ועד היום, למעט תחת שלטון הצלבנים (1099–1187), שוכן על ההר מסגד אלאקצא – "המסגד הקיצון", ובכך ההר הוא המרכז המוסלמי הדתי החשוב ביותר בירושלים. הן ליהדות והן לאסלאם משותפת האמונה כי אבן השתייה שבמוקד ההר היא "טבורו של עולם" והמקום שעליו הושתת העולם. בשפה העברית הוא נקרא כאמור "הר הבית" ו"הר המוריה", ובערבית – "אלחרם אלשריף".

כיום נמצאים במתחם מבנים ארכיטקטוניים מהיפים והמרהיבים בעולם ‒ כיפת הסלע המוזהבת ואבן השתייה שמסביבה היא בנויה, ובחלקו הדרומי מסגד אלאקצא. בשגרת החולין של המקום אפשר לראות המונים המתייחדים לתפילה בטקסים חגיגיים, קבוצות תיירים מן העולם כולו המקשיבים בצמא להסברי המדריכים ואף את ילדי הרובע המוסלמי שמשחקים כדורגל ברחבי המתחם המקודש. אך מעבר למראות יומיומיים אלה מדובר בסמל רב-משמעות ובמקום המקודש המרכזי והחשוב ביותר בהקשר המזרח תיכוני, הן דתי הן פוליטי. אבן השתייה, שכאמור נחשבת ליסוד ולתשתית היקום, הייתה זה מכבר ל"סלע המחלוקת". מתחם ההר כולו נדמה להר געש המתפרץ מעת לעת במאבקים קיצוניים, קנאיים ואלימים הגובים אף קורבנות בנפש. מצד אחד ניצבות "קבוצות המקדש" היהודיות שמייחלות ליום שבו המסגדים ייעלמו מקו הרקיע של ירושלים. מנגד עומדים מספר גדל והולך של אנשי דת ופוליטיקה מוסלמים המכחישים את עצם קיומו של בית המקדש היהודי במקום, בניגוד למחקר המדעי ולאמיתות היסטוריות מקובלות. ביחס הכולל אל המתחם המקודש וההיסטורי משולבים מיתוסים קדומים ואמונות עזות, רגש דתי ולהט משיחי שמיתרגמים למאבק פוליטי חסר פשרות המשלב לאומיות ודת.

כבר ב-1839 – השנה שמיוחסת להמצאת המצלמה – נעשה הניסיון הראשון לצלם את ההר. מאז ועד היום זהו כנראה האתר המצולם ביותר בירושלים: צלמים, חוקרים, סקרנים, תיירים, אנשי דת, קבוצות אידיאולוגיות ואף כוחות הביטחון ושומרי הוואקף ממשיכים כל העת לצלם את ההר ואת המבקרים בו. התערוכה מציעה מבט בוחן אל מתחם הר הבית, אלחראם אלשריף, בעין המצלמה מראשית הצילום ועד לימינו (1839–2018).

בין התצלומים שיוצגו בתערוכה ניתן יהיה לראות את צילומי ההר הראשונים מהמאה ה-19, את תצלומי האופנה של מולה עשת משנות ה- 70 עבור 'גוטקס' על רקע כיפת הסלע, צילום של המלך חוסיין בתא הטייס תוך כדי טיסה מעל הר הבית, מתוך כתבה שנכתבה ע"י המלך עצמו בשנת 1964 עבור הנשיונל ג'יאוגרפיק, צילומים הראשונים מהפריצה להר הבית במלחמת ששת הימים שצולמו ע"י הצלם עמוס צוקר ועוד.

דרך מחקר צילומי מקיף מציגה התערוכה את סיפורו של ההר בהיסטוריה המודרנית של העיר: מהמבט המונומנטלי-ארכיטקטוני ועד ל"חבית חומר הנפץ" של המזרח התיכון, למקום שהיה לבמה המרכזית של הסכסוך הלאומי-דתי בארץ ישראל. זהו מבט בהיר ומפוכח, אך עם זאת מלא תקווה לימים שבהם אכן תהיה אבן השתייה לאבן יסוד ולתשתית לשיתוף פעולה והבנה, כמאמר הנביא ישעיהו: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו, ז).​