מיכאל בר זוהר

הוא היה משוכנע אז שלא יעבור זמן רב לפני שתיחתם עסקת שטחים תמורת שלום

בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, מספר מיכאל בר זוהר, איש לא חשב על כיבוש. המלחמה נתפסה כמלחמת הישרדות, ולאחר פרוץ המלחמה הדבר האחרון שרצו מנהיגי ישראל היה להילחם בחזית נוספת, בירושלים. הם עשו מאמצים לפנות לחוסיין ולמנוע את המלחמה בגזרה זו, אך ללא הועיל.

בזמן המלחמה בר זוהר לחם עם הכוחות בסיני והיה ליד תעלת סואץ כאשר הגיע אליהם אלי לנדאו ובישר שהעיר נכבשה והמקומות הקדושים בידי ישראל. חלק מן הלוחמים בסיני התקשו להבין על מה הוא מדבר מכיוון שהיו מרוכזים בלחימה שלהם, ולא חשבו כלל שהייתה לחימה בירושלים.

ביום שלאחר תום המלחמה חזר בר זוהר לתל אביב, לפגוש את משה דיין, שביקש אותו עוד לפני המלחמה להיות דוברו. בר זוהר קיבל את המינוי והיה לדובר משרד הביטחון ולכן היה עד? להחלטות המכריעות בנוגע לגורל העיר בחודשים שלאחר מכן.

דיין יעץ לבר זוהר עוד באותו יום לקחת מכונית ולנסוע לאזורים שנכבשו, לפני שיחזירו אותם. הוא היה משוכנע אז שלא יעבור זמן רב לפני שתיחתם עסקת שטחים תמורת שלום. בר זוהר מספר על שלוש החלטות של דיין בתקופה שמיד לאחר המלחמה, שהיו קריטיות לעיצוב היחסים עם הערבים. למרות התנגדות חלק מן הדרג הצבאי דיין החליט לאפשר מעבר חופשי בין שני חלקי העיר, הוא החליט לא להתערב בשביתה שהכריזו סוחרים בשטחים שנכבשו מיד לאחר הכיבוש, והוא החליט על מדיניות "הגשרים הפתוחים" עם ירדן. החלטות אלה אפשרו את המשך החיים ללא זעזועים גדולים מדי, ואת תחילת ההתקרבות בין התושבים בשני חלקי העיר שכבר לא הייתה מחולקת.