אברהם כהן

אליעזר כהן ידע להבחין בין האיבה והמלחמה, לבין הגינות אנושית

אליעזר, אביו של אברהם כהן, היה דמות ידועה בעיר. הקיוסק שלו ברחוב הטורים היה מוקד שמשך אליו אנשים מהשכונה כולה. בשנת 1967 היה אברהם בן 12, וחש היטב במתח ובאיום ששררו בישראל באותה תקופה. הוא וחבריו היו מתרגלים מה יעשו במקרה שתפרוץ המלחמה. הפחד גרם להם לגלות עוינות כלפי הערבים בעיר.

כאשר המלחמה פרצה האזעקות רוקנו את רחובות השכונה מאנשים. נדמה כאילו החששות הגרועים ביותר מתקופת ההמתנה עומדים להתממש. אביו של אברהם ריכז את בני המשפחה במסדרון במרכז הדירה לשם ביטחון. יריות נשמעו בכל מקום, טנקים קרעו את הרחוב בזחלים שלהם ופגז נפל לא רחוק מדירתם.

גם בזמן המלחמה המשיכו העיתונים להגיע, מביאים ידיעות מן החזיתות השונות, אבל האנשים היו ספונים בבתים ובמקלטים, ולא יכלו לבוא כהרגלם לקנות עיתונים בקיוסק של משפחת כהן. סבו של אברהם, שעלה מעירק ב-1927, לקח על עצמו המשימה לעדכן את תושבי השכונה. הוא היה יוצא לאסוף את העיתונים שהגיעו, ואז, תוך כדי הקרבות, היה עובר בין הבתים ומוכר את העיתונים או מחלק את המהדורות המיוחדות. החדשות על ההצלחות של צה"ל בכל החזיתות נפוצו כך בשכונה.

בימים שלאחר תום המלחמה בני משפחת כהן, כמו רבים אחרים, שמו פניהם אל הכותל המערבי. בעת שהיו שם הבחינו בחייל שיצא מאחד הבתים כשהוא נושא פסוקי קוראן ממוסגרים במסגרות מפוארות. החייל החל לנפץ את המסגרות. אביו של אברהם נזף בו על שהוא מחלל חפצי קודש. אליעזר כהן ידע להבחין בין האיבה והמלחמה, לבין הגינות אנושית, לקח שהנחיל לבנו.