בני סעדה

בני סעדה נולד וגדל בטריפולי. בשנת 1967 הוא היה בן 18, בן לאחת המשפחות הספורות של יהודי לוב שטרם עלו לישראל. הקהילה בלוב באותה תקופה סבלה מהתעמרות אנטישמית על בסיס קבוע, וכאשר אנשי הארגונים הפלסטיניים היו עורכים מגבית הם היו דורשים גם מן היהודים לשלם להם. ערב מלחמת ששת הימים האווירה הייתה קשה. התחושה בלוב, שהועצמה על ידי ההתרברבות של נאצר, הייתה שימיה של מדינת ישראל ספורים. כאשר המלחמה פרצה, יהודי טריפולי הותקפו על ידי תושבי העיר.

עם הידיעות על פרוץ המלחמה סעדה מיהר לביתו, ומצא שאחיותיו לא בבית. אמו שלחה אותו להביא אותן מבית הספר אבל כאשר הגיע לבית הספר הן כבר לא היו שם. במהומה הגוברת הוא מצא מחסה אצל קרובים, ואז נודע לו שאחיותיו כבר בבית ואמו אמרה לו לא לנסות ולחזור הביתה. בימי המלחמה סעדה נקרע בין הידיעות על הפרעות ביהודי העיר, לידיעות מישראל על המלחמה, שאותן ראו בטלוויזיה של אחד השכנים. סעדה, שגדל בידיעה שבית המקדש נחרב, הופתע לשמוע לראשונה בחייו על הכותל המערבי, שריד לבית המקדש.

לאחר תום המלחמה וכאשר המהומות בטריפולי שככו, נציגי ממשלת לוב פנו אל היהודים. השלטונות הודיעו ליהודים שאינם יכולים לערוב עוד לביטחונם, ועודדו אותם לעזוב את המדינה. משפחת סעדה, עם אחרוני יהודי לוב, עזבה את לוב לאיטליה, בדרכם לארץ ישראל.