נחמיה חסיד

המג"ד העלה את הרעיון – למה לא לערוך את החתונה על הר הצופים, וכך לציין גם את סיום פינויו ממוקשים?

בשנת 1967 היה נחמיה חסיד סטודנט, וארוסתו שרה הייתה גננת, מורה-חיילת, בבאר שבע. השניים, בני מושב חירות, היו אמורים להינשא ביולי של אותה השנה במושב, בנוכחות כל חברי המושב, כפי שהיה נהוג באותם ימים. לקראת סוף אפריל גויס חסיד, איש מילואים בחיל ההנדסה, ולאחר תום הקרבות הוצב הגדוד שלו בירושלים – לפנות את המוקשים מקו התפר ומהר הצופים.

העבודה הייתה קשה, מסוכנת וארוכה. ככל שהזמן חלף התקרב והלך מועד החתונה המתוכנן. חסיד פנה למפקד הגדוד שלו וביקש שישחררו אותו לחתונה, אבל המג"ד סירב מכיוון שעוד נותרה עבודה רבה לעשות. אז העלה המג"ד את הרעיון – למה לא לערוך את החתונה על הר הצופים, וכך לציין גם את סיום פינויו ממוקשים? התאריך נקבע ל-19 ביולי, המג"ד התחייב שצה"ל ידאג להביא את חברי המושב לחתונה, וההזמנות נשלחו – הזמנות מטעם צה"ל, הגדוד, ורק בסוף מטעם ההורים.

החתונה הפכה לאירוע גדול ורב משתתפים שכלל מפורסמים רבים. שולי נתן הייתה אמורה לשיר את "ירושלים של זהב", אורנה פורת הסכימה להנחות את הערב. בבוקר החתונה התקבלה הודעה על טנדר צבאי שנפגע ממוקש ליד ענתות. חסיד, שהיה אחד הלוחמים היחידים בגדוד שלא היה עסוק במשימה כלשהי, נשלח עם שני חיילים לטפל במה שהתברר כמלכוד גדול למדי. הם הספיקו לטפל במוקשים, לחזור לירושלים, ולהתארגן לחתונה בזמן.

השנה, שנת החמישים לנישואיהם, מתכוונים נחמיה ושרה לשחזר את החתונה.