הרב יוסף מנדלוביץ'

הרים מנדלוביץ' כוסית ובירך "אני מרים כוס בברכה לקראת הניצחון העתידי"

יוסף מנדלוביץ' היה רק בן עשרים בשנת 1967 אבל כבר היה פעיל ציוני ותיק ונלהב, שהקים בעירו ריגה ארגון של סטודנטים יהודיים וזאת בתקופה שבה פעילות ציונית בברית המועצות משמעה היה מאסר כמעט בטוח. חברי הארגון למדו עברית ויהדות, ומנדלוביץ' ערך את ביטאון הארגון. ערב מלחמת ששת הימים, בחגיגת יום הולדת של אחד מחברי הארגון, הרים מנדלוביץ' כוסית ובירך "אני מרים כוס בברכה לקראת הניצחון העתידי". כאשר נשאל מאוחר יותר איך ידע שישראל תנצח במלחמה הוא שאל אם למישהו היה בכלל ספק בכך.

כאשר המלחמה פרצה מנדלוביץ' ואביו נצמדו לרדיו, ועברו מתחנה לתחנה. ממשלת ברית המועצות שידרה הפרעות בערוצים של התחנות המערביות, אבל השניים ניסו לקלוט מבעד להפרעות מילה פה ומילה שם. מן הפירורים שהם שמעו הם הצליחו ליצור תמונה – כבר ביום הראשון זכתה מדינת ישראל בניצחונות מוחצים! כאשר מנדלוביץ' הלך למחרת לעבודה, חבריו הלטבים היו להוטים לשמוע ממנו חדשות, בני העם ששיתף פעולה בשמחה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה שמחו על כך שיהודים מביסים את הנשק הסובייטי והיועצים הסובייטים.

הניצחון במלחמה עורר רוח חדשה בקרב יהודי ברית המועצות – הם החלו להפנים את הידיעה שאי-שם יש מדינה יהודית שהם יכולים להתגאות בה ואשר מצפה להם. מנדלוביץ' ישב בבקתה הקטנה ששכר התא המחתרתי והדפיס ידיעות על מלחמת ששת הימים, וחש שכל הקשת מקש שלו היא ירייה מה"נשק" היחיד שעמד לרשותו. הניצחון עודד את מנדלוביץ' וחבריו והם רקמו תכנית מסוכנת – לחטוף מטוס נוסעים סובייטי ולהטיס אותו לישראל! התכנית נכשלה ומנדלוביץ' ישב יותר מעשור בבית הסוהר בברית המועצות לפני שגורש לישראל, ובעת שהיה בבית הסוהר, גם ברגעים הקשים ביותר, חש שהוא ממשיך בדרכו שלו את מלחמת הניצחון של ישראל.

הניצחון במלחמת ששת הימים, אומר מנדלוביץ', היה צעד ראשון בדרך לשינוי מקיף ביחסה של ברית המועצות לאזרחיה היהודים ולישראל. ארבע שנים בלבד לאחר המלחמה, בשנת 1970, נפתחו השערים והחל גל עלייה של יהודים מברית המועצות. מנדלוביץ' עצמו הגיע לארץ בשנת 1981, והמשיך לפעול למען עליית יהודים מברית המועצות.