האחות רג'ין

היא עלתה על גג המנזר וממנו ראתה חיילים ישראלים מניפים את דגל ישראל על הר הבית, מראה שריגש אותה ומילא אותה אושר

רג'ין קנטי נולדה למשפחה יהודית אמידה בבולגריה בשנת 1921, והתחנכה בבית ספר של מסדר הנזירות "האחיות ציון", אך כאשר בולגריה הצטרפה למעצמות הציר במלחמת העולם השנייה משפחתה של קנטי איבדה את רכושה ונאלצה להימלט. אמה ואחיה של רג'ין נספו כאשר האנייה שבה הפליגו טבעה, אך היא הצליחה להגיע לטורקיה ומשם לארץ ישראל. באופן טבעי קנטי נמשכה לאחיות המסדר בארץ, ומאוחר יותר התנצרה והייתה לנזירה. האחות רג'ין לימדה בבתי ספר של המסדר במדינות שונות, ובשנות ה-60 הגיעה ללמד בבית הספר של המסדר במנזר ששוכן בוויה דולורוזה.

ביום שבו פרצה המלחמה הדאגה העיקרית של האחות רג'ין הייתה בחינות הבגרות שבהן נבחנו התלמידות שלה, וכאשר מישהו הודיע לה שפרצה מלחמה היא קיבלה את הידיעה בחוסר אמון. הורי התלמידות שגרו בירושלים באו לאסוף אותן, והנזירות שכרו אוטובוס והסיעו את התלמידות שהגיעו ממדינות ערב האחרות לגשר אלנבי. בדרכן חזרה לעיר, קידמו את פניהן יריות, פיצוצים וענני עשן. ביומיים הראשונים של המלחמה צפתה רג'ין באנשים נמלטים מבתיהם והופכים לפליטים וכאבה את כאבם. עם נזירות ונזירים אחרים היא שכרה מיניבוס ויחד חילקו מצרכים לפליטים שהיו בדרכים לירדן.

ביום השלישי למלחמה היא עלתה על גג המנזר וממנו ראתה חיילים ישראלים מניפים את דגל ישראל על הר הבית, מראה שריגש אותה ומילא אותה אושר. תושבים מהעיר ושכנים ביקשו מקלט במנזר, והנזירות קיבלו אותם ברצון, אך ביניהם היו גם חיילים ירדנים, שאותם הנזירות הסכימו לקבל רק בתנאי שימסרו את נשקם. האחות רג'ין בדקה אותם בזה אחר זה, לקחה מהם את כלי הנשק, וזרקה אותם לבור המים של המנזר. באותו ערב נשמעו דפיקות רמות וממושכות בשער המנזר, וכאשר הנזירות פתחו אותו הן מצאו בחוץ חיילים ישראלים ורופאים, שבאו לבדוק אם בין הפצועים שמצאו מחסה במנזר יש גם חיילים ירדנים שמתחזים לפצועים, ואלה נלקחו בשבי. הספרדית שרג'ין דיברה אפשרה לה למצוא שפה משותפת עם הרופא הישראלי שדיבר לדינו. היא סיפרה לו מעט על עברה וביקשה שיעזור לה ליצור קשר עם בן אחותה ששירת בחיל הים באותה תקופה. על בסיס זה נוצר אמון בין הנזירות לחיילים, ורג'ין ידעה שהשבויים יזכו ליחס הגון.

ימים אחדים לאחר מכן, כאשר הוסרו המכשולים בין חלקי העיר, צפתה רג'ין בנשימה עצורה באלפי יהודים שעשו את דרכם לכותל המערבי בחג השבועות.