רוני פירר

הוא תיעד את מאמצי חיילי ההנדסה עד שאלה הצליחו לבסוף להרוס את החומה שבנו הירדנים ולהשיב את הפתח לממדיו המקוריים.

מעט לאחר תום הקרבות רוני פירר, שהיה בן שבע עשרה בשנת 1967, שוטט על אופנועו ברחבי ירושלים כפי שהיה רגיל לעשות תמיד. הוא הגיע לאזור ברכת הסולטן, למרגלות הר ציון, שהיה קצה השטח הישראלי של העיר לפני המלחמה, הביט מעלה לעבר העיר העתיקה, ואז בלי הרבה מחשבה המשיך במעלה הדרך המובילה לשער יפו. עד למלחמה זה היה שטח ההפקר שהפריד בין ירדן וישראל, אבל כעת לא היה מי שיעצור אותו מלהיכנס אליו.

כשרוני הגיע לשער יפו היה לידו דחפור של חיל ההנדסה, שעמל על פתיחת הפתח בחומה שנפרץ לראשונה עבור הקייזר וילהלם ב-1898, ואשר אותו הירדנים חסמו. פירר היה האזרח היחיד ליד השער בין החיילים, והוא הוציא את המצלמה שלו וצילם בפורמט שהיה אז שיא הטכנולוגיה – שקופיות צבע. הוא תיעד את מאמצי חיילי ההנדסה עד שאלה הצליחו לבסוף להרוס את החומה שבנו הירדנים ולהשיב את הפתח לממדיו המקוריים. כאשר אחד הקצינים שאל אותו איך הגיע לשער, פירר הצביע על הדרך שבה רכב ותגובת הקצין הייתה "יופי! כנראה אין שם מוקשים!"

 

לכל הסיפורים >>