סמיר דיסי

אבי המשפחה אמר שבשום פנים ואופן לא יפתחו את הדלת, אבל הדפיקות והקריאות נמשכו והפעם האדם שבחוץ קרא לאביהם בשמו

סמיר דיסי נולד וגדל בעיר העתיקה, ובזמן מלחמת ששת הימים היה נער בן ארבע עשרה. כאשר אביו שמע שפרצה מלחמה הוא שלח את סמיר ואחיו לפרק את הגלגלים ממכונית המשפחה, כדי שלא יגנבו אותה במהומה והצבא יחליט להשתמש בה בלחימה. כאשר האחים יצאו חיילים ירדנים צעקו עליהם לחזור הביתה, אבל לבסוף הניחו להם לעשות את מה שאביהם הורה להם. סמיר ואחיו היו בדרכם הביתה כאשר לפתע שמעו רעש חזק מאוד מכיוון שער יפו. מעבר לפינת הרחוב הופיע טנק, שבירייה מהתותח שלו הפיל את עמדת השמירה הירדנית שעמדה על הגשר המוליך למגדל דוד (המכונה היום "מדרגות אלנבי"). האחים נבהלו כל כך שהם מיהרו לשאת רגליים ולרוץ הביתה.

כאשר הגיעו הביתה הם הגיפו מאחוריהם את הדלת וסיפרו לאביהם מה קרה, הוא הורה להם לסגור את הדלת ולא לפתוח אותה לאיש. בני המשפחה ישבו בבית מאחורי דלתות נעולות, אחוזי פחד, ואז לאחר כמה זמן נשמעו דפיקות רמות בדלת וקול בערבית קרא להם לפתוח. אבי המשפחה אמר שבשום פנים ואופן לא יפתחו את הדלת, אבל הדפיקות והקריאות נמשכו והפעם האדם שבחוץ קרא לאביהם בשמו. אביו של סמיר ירד לקומה התחתונה ופתח את הדלת לאט ובזהירות, ואז לנגד עיניו המשתאות של סמיר חיבק בחום את החייל הישראלי שעמד בפתח. הוא הכניס אותו מיד הביתה, ברך אותו והושיב אותו במקום של כבוד. החייל סיפר לסמיר ולאחיו שהוא מכיר את הבית היטב, שמו היה יהודה ועד 1948 הוא היה שותפו של אביהם בנגרייה. תשע עשרה שנים אחרי שנפרדו השותפים, הם נפגשו שוב.

 

לכל הסיפורים >>