שפרה צומן

היא נשבעה שכאשר יהיה שלום עם ירדן היא תנסה לאתר את הבעלים ולהחזיר לו את המדליה

בעלה של שפרה צומן היה נהג באגד ובזמן המלחמה ואחריה הסיע צנחנים לירושלים, וכאשר הוא חזר הביתה הוא הביא אתו משהו שמצא בירושלים – קופסה ובתוכה מדליה. המדליה ריגשה את שפרה, שחשבה על הזיכרונות של בעליה הקשורים בה, והיא נשבעה שכאשר יהיה שלום עם ירדן היא תנסה לאתר את הבעלים ולהחזיר לו את המדליה. במשך שנים שפרה הציגה את המדליה בחנות התכשיטים שניהלה, אך סירבה בתוקף למכור אותה למרות כל הבקשות, באומרה שכוונתה להחזיר את המדליה.

לאחר שנחתם הסכם השלום עם ירדן היא התחילה לחשוב איך תוכל לממש את תכניתה, ויום אחד נכנס במקרה לחנות התכשיטים שר האוצר דאז מאיר שטרית. שפרה הראתה לו את המדליה, וסיפרה לו על ההיסטוריה שלה ועל ההבטחה שהבטיחה לנסות להשיב אותה לבעליה. שטרית קישר בינה לבין העיתונאית דליה בן ארי, שהתקשרה אל שפרה כדי שתספר לה שוב את הסיפור. בן ארי הבטיחה לנסות לאתר את האדם שלו שייכת את המדליה והבטיחה שאם תצליח תיקח את שפרה אתה לירדן להחזיר את המדליה לבעליה. לאחר מאמצים בן ארי אכן הצליחה למצוא את הבעלים של המדליה – הוא היה כבר בשנות השמונים שלו, מפקד לשעבר בצבא ירדן שלאחר שפרש מן הצבא היה ראש עיר.

שפרה שלחה לו מתנה, שתי סיכות מכסף בדמות יונת שלום שיוצרו בחנות התכשיטים של בנה, עבורו ועבור בתו. למרות תקוותיה אותו אדם לא נשאר בקשר אתה, אבל המדליה, שצברה עוד זיכרונות מאז שהושארה בירושלים אי-אז בשנת 1967, מקשרת ביניהם.