שלמה דרזנר

אלון נתן לדרזנר מתנה – מצית שכאשר מדליקים אותו ניגן את "התקווה"

שלמה דרזנר היה יהודי ציוני בברית המועצות, מדינה שבה אנשים נשלחו לכלא לשנים רבות אם העזו להפגין את יהדותם או להזכיר בקול את שאיפתם לעלות למדינת ישראל. הוא היה חבר בארגון ציוני לא חוקי בלנינגרד שחלק מחבריו נאסרו ונשלחו לכלא רק בגלל שקיימו מגע עם אנשי שגרירות ישראל במוסקבה וקיבלו מהם ספרים. אנשי הארגון למדו עברית כמיטב יכולתם, וקיימו בחשאי את יהדותם – דרזנר נשא לאישה את ליליה בטקס חתונה יהודי חשאי שנערך בדירתו. אבל גם מפני ליליה הסתיר דרזנר חלק מן הפעילות הציונית שלו, כדי לא לסכן אותה.

לאחר עליית חרושצ'וב לשלטון בברית המועצות, הייתה הקלה מסוימת ביחס ליהודים ולציונים, אם כי עדיין היה מסוכן להפגין סממנים יהודיים בפומבי או לדבר בגלוי על ציונות. במאי 1967, חודשים מעטים אחרי חתונתם של שלמה וליליה, הבחינו חברי הארגון בכרזות המודיעות על הופעה של זמרת יהודייה שבמשך חמש שנים נאסר עליה להופיע, ובמקביל נודע להם שמשלחת ישראלית תהיה בעיר באותו זמן לכנס של אונסק"ו. אחדים מחברי הקבוצה, דרזנר ביניהם, החליטו להסתכן ולנסות ליצור קשר עם חברי המשלחת באותה הופעה. בהפסקה דרזנר הבחין בקבוצת אנשים שנשאו סיכות קטנות של דגל ישראל, וניגש לדבר אתם. הוא דיבר עם דוד ברטוב, איש השגרירות הישראלית, וזה האחרון הציג אותו בפני אורח הכבוד של המשלחת – השר יגאל אלון. כששאל אותו אלון לשמו אמר דרזנר "סולומון", ואלון תיקן אותו: "שלמה". וכך היה מאז. אלון נתן לדרזנר מתנה – מצית שכאשר מדליקים אותו ניגן את "התקווה".

בתקופת המלחמה היו חברי הארגון צמודים למקלטי הרדיו. למרות ההפרעות של השידורים מחו"ל ומבעד לתעמולה הסובייטית הרשמית הם הצליחו להרכיב את פרטי התצרף וללמוד על הניצחון הישראלי, ורוחם התרוממה. לאחר המלחמה ברית המועצות ניתקה את היחסים הרשמיים עם ישראל והחמירה את הצעדים נגד הציונים, אבל אפוף שמחת ניצחון דרזנר יצר פסל המסמל את ניצחון ישראל. כאשר אחד מחברי קבוצתם קיבל אישור לעלות לארץ, דרזנר פירק את הפסל והסווה אותו כמנורה תמימה, ושלח אותו במתנה ליגאל אלון.

ערב מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, התגשם חלומו של דרזנר והוא קיבל אישור לעלות לישראל. אלון הזמין אותו ללשכתו, להיפגש עמו, ובאותה פגישה הראה לו את המתנה ששלח שנים קודם, שתפשה מקום של כבוד במשרדו.