שושנה הגר

הן עברו בפרצה בגדר תיל ונכנסו לשטח פנוי כשלפתע צעקות אימים עצרו אותן – הן נכנסו לשדה מוקשים

המתח והחרדה של תקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים זכורים היטב לשושנה הגר, שהייתה אז נערה בת שש עשרה. על פי הוראות השלטונות בני המשפחה אגרו מזון לשעת חירום, כיסו את החלונות בדבק וביצרו את הקומות התחתונות של הבית שבו גרה המשפחה בשכונת בית ישראל הסמוכה לחומת ההפרדה. אנשי העירייה הביאו לתושבים שקים, והנערות והנערים היו ממלאים אותם בחול ומציבים אותם סביב הבתים. שני אחיה המבוגרים של שושנה הבר שירתו בצבא, ועם הוריה ואחיה הצעיר הם שהו בבית הסבים. כאשר האזעקה נשמעה אנשים מיהרו לתפוס מחסה ככל שיכלו, וכאשר אפשר היה הצטרפו למשפחות אחרות במקלט.

חלק מימי הקרבות הם העבירו במקלט וחלקם בדירת החדר האחד של הסבים, שעליה ניסו להגן ככל שעלה בידם – בשקי חול ובאמצעים מאולתרים אחרים כמו העמדת המקרר מול דלת הדירה. אביה של שושנה שירת בהג"א בקרבת מקום וכך התאפשר לו להגיע מפעם לפעם לדרוש בשלום המשפחה, וסבה, תלמיד חכם, הוביל את בני המשפחה באמירת פרקי תהלים לשלום החיילים הלוחמים למען המדינה. אחרי ימים אחדים, באמצע הלילה, הגיע לדירה אחיה של שושנה הגר, ששירת כחובש קרבי בסיני. במדים מוכתמים בדם קרוש שהפחידו את שושנה הצעירה הוא בא לביקור קצר לפני שהמשיך להצטרף ליחידה שלו ליד גבעת התחמושת.

בני המשפחה היו צמודים לרדיו כל אותם ימים, האזינו לחדשות וניסו להבין איך מתנהלת המלחמה. ביום החמישי למלחמה אביה של שושנה הגר הגיע הביתה וסיפר את החדשות – הכותל שוחרר, מערת המכפלה בידינו, קבר רחל. בני המשפחה לא ידעו את נפשם מאושר, אפשר יהיה לבקר בכל אותם מקומות קדושים שעליהם שמעו וחלמו.

כמה ימים לאחר תום המלחמה עברו שושנה ואחותה דרך מעבר מנדלבאום בדרכן לכותל. הן עברו בפרצה בגדר תיל ונכנסו לשטח פנוי כשלפתע צעקות אימים עצרו אותן – הן נכנסו לשדה מוקשים. ארבעה חיילים גיששו באמצעות מוטות ופינו להן נתיב לצאת משדה המוקשים, כשהם מנחים את הנערות לדרוך רק במקומות שהם עצמם דרכו. לבסוף שושנה הגיעה לעיר העתיקה, עשתה את דרכה בסמטאות אל הכותל וזכתה להתפלל לידו, ומאז במשך שנים רבות בכל בוקר הייתה הולכת לתפילת שחרית בכותל.