שמחה סודרי

היא בקושי הספיקה להניח רגל אחת מעבר למפתן המקלט כאשר הבניין כולו רעד – הוא נפגע ישירות מפגז ארטילריה

בשנת 1967 הייתה שמחה סודרי בהיריון עם בנה נעם כאשר המתח והפחד החלו לאחוז במדינה, וכאילו לא היה די בכך בעלה גויס והיא נותרה לבדה לטפל במשפחתה. בשל המתח והלחץ, כנראה, ילדה סודרי חודש לפני המועד ונעם נולד פג, הרופאים אמרו שאי-אפשר עדיין למול אותו והיא הוזהרה שבמקרה שתפרוץ מלחמה יהיה צורך לשלוח אותה ואת נעם הביתה. שמחה מצאה בבית החולים מוהל שבדק את בנה ואמר שאפשר בכל זאת לקיים את ברית המילה.

ביום שישי השכנות של שמחה בשכונת קריית היובל התגייסו לעזור לה, בישלו, סידרו וארגנו את ברית המילה. הוצע לשמחה לנסוע לקרובים כדי להחלים ולהתאושש, אבל היא לא רצתה שבעלה יחזור מן הצבא וימצא בית ריק ולכן נשארה עם ילדיה, כולל תינוק שזה עתה נולד. שלושה ימים לאחר הברית, ביום שני, הייתה שמחה עסוקה בכביסת חיתולים כאשר נשמעה אזעקה. היא אמנם הכינה מראש תיקים למקרה שתצטרך לרדת למקלט, אבל החליטה להישאר בבית. בעודה עסוקה בכביסה נכנס לפתע איש הג"א לדירה, שהייתה בקומה רביעית, וצעק עליה שהיא חייבת לרדת מיד למקלט, עם או בלי חיתולים!

שמחה העמיסה על עצמה את שני הקיטבגים שהכינה, אספה את נעם, וירדה את שישים המדרגות כל הדרך למקלט. היא בקושי הספיקה להניח רגל אחת מעבר למפתן המקלט כאשר הבניין כולו רעד – הוא נפגע ישירות מפגז ארטילריה. שמחה, אחוזת חיל ורעדה, נכנסה למקלט ומצאה את אחת השכנות בוכה על מנורה יקרה שוודאי נשברה. אל תדאגי למנורה, אמרה לה שמחה, תדאגי לבעלך.

כאשר אפשר היה לצאת מן המקלט עלתה שמחה סודרי חזרה לדירתה ומצאה אותה הרוסה לגמרי לאחר שנפגעה ישירות מן הפגז. בעזרת השכנות היא ארגנה בדירה הפגועה חיים לעצמה ולילדיה, שחזרו מן המקלט שבו מצאו מחסה. שם מצא אותה בעלה כאשר חזר מן המלחמה, והופתע מכיוון שהיא לא כתבה לו מילה על הפגיעה. את איש הג"א שהציל אותה לא ראתה שמחה סודרי מעולם לפני כן, ולא לאחר מכן.