יעל מיוחס

בני המשפחה נמנו על הראשונים שיצאו מחוץ לחומות, והקימו להם בתים בסילואן

בני משפחת מיוחס הראשונים שהגיעו לירושלים הגיעו במאה ה- 16 לאחר גירוש ספרד ובראשית המאה ה-17. המשפחה הוציאה מקרבה רבנים ומנהיגים רבים של הקהילה בירושלים לאורך הדורות. לקראת סוף המאה ה-19 בני המשפחה נמנו על הראשונים שיצאו מחוץ לחומות, והקימו להם בתים בסילואן (כפר השילוח), אך נאלצו לעזוב אותם בשנת 1939 בעקבות החמרת המצב הביטחוני.

יעל מיוחס הייתה בת שלוש עשרה בשנת 1967, ולאחר המלחמה הצטרפה אל אביה ואל בני משפחה אחרים בניסיון למצוא את ביתם הישן בסילואן. אביה, יוסף מיוחס, שילדותו עברה בכפר, זכר את השבילים הישנים. אחד מנערי הכפר הצביע עבורם על מקום הבית ששמו נשמר בפי תושבי הכפר: "דיר אבו מנחס" – הבית של משפחת מיוחס.

כאשר הגיעו אל פתח הבית  שבו התגוררו בעבר בני המשפחה יצאה מן הדלת אישה מבוגרת ממשפחת גוזלן הערבית, שלא ברחה לירדן עם בני משפחתה במהלך המלחמה. האישה ראתה את הדוד של יעל מיוחס והייתה בטוחה שזהו סבהּ, אברהם בכור מיוחס, שאותו זכרה כי היה ידוע כרב השכונתי וכפותר סכסוכים בין תושבי השכונה וגם בין תושבי הכפר הערבים.  האישה הביאה לבני המשפחה ספרים עתיקים שבני המשפחה הותירו מאחוריהם, ושאותם שמרה כל אותן שנים. בנוסף, הביאה ליוסף, אביה של יעל, מסמך מרגש במיוחד ששמרה כל השנים: מכתב תודה שכתבו בני המשפחה והרבנים התימנים (שגרו גם הם בכפר) ובו הודו למשפחת גוזלן ששמרה על תושבי הכפר היהודים לבל יפגעו בהם הפורעים הערבים: "אנחנו החתומים מטה תושבי הכפר שילוח מודיעים גלוי קבל עם, שאנחנו חייבים להביע תודה להאיש היקר ובר הלבב האדון הנכבד הג' מוחמד גוזלן, אחד מנכבדי אחינו הערבים תושבי כפר השילוח סילוון וחבריו טובי הלבב שהראו יחס אנושי יוצא מן הכלל לשכניהם תושבי שכונת השלוח היהודים בימי הפרעות אב תרפ'ט ולא הרשו ללהקות הפורעים שהתהלכו בסביבות המושב שלנו השלוה ליגוע בנו לרעה, למרות בדידות מושבנו והמרחק שהיה בינינו ובין העיר ירושלים. ועד היום שורר יחס כזה בינינו ובין שכננו אלה, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, ומי יתן ומהם ילמדו אחינו הערבים יושבי יתר המקומות אשר בארץ ישראל לטפח יחס של ידידות בינם לבין שכניהם היהודים למען יראו ברכה במעשה ידיהם". דבר אחד לא הסכימה גברת גוזלן הקשישה לתת ליוסף מיוחס – את המזוזה שנותרה בדלת ביתה. יוסף ביקש את המזוזה, היה מוכן לשלם עבורה – אך היא הכריזה: "הדה ג'יב חיר" – זה מביא מזל. המזוזה נשארה במקומה.