יהודה דנון

בתום הריאיון האחות רג'ין אמרה שהייתה רוצה למצוא את "החייל יהודה" שעזר לה במלחמה

יהודה דנון בדיוק סיים את לימודי הרפואה שלו בשנת 1967, ואז גויס לשירות חובה. בבוקר ה-5 ביוני הוא קיבל את דרגות הסגן שלו ויחד עם שישה חובשים נשלח לתגבר את מערך הרפואה של צה"ל בירושלים. בלילה שבין יום רביעי לחמישי בא אליו יהודה ארבל, אז מפקד השב"כ בירושלים, ולקח אותו ואת פקודיו לברר מה האמת בכך שקצינים ירדניים המתחזים לפצועים מתחבאים במנזר בוויה דולורוזה. דנון, ארבל, ששת החובשים ואנשי שב"כ בלבוש אזרחי, התדפקו על דלתות מנזר האחיות ציון. להפתעתם מי שפתח את הדלת היה נזיר, ולא נזירה, שהתרגז וזעם על החוצפה של הפרת קדושת המנזר. דנון הראה לו תעודת קצין של אמנת ז'נבה, ואמר שהם באו לבדוק את הפצועים. הם מצאו במנזר כ-150 לגיונרים שהעמידו פני פצועים, שנשלחו למכלאת השבויים בגבעת רם.

הנזירות דאגו מאוד לגורל השבויים, והקימו מהומה רבה. דנון פנה לאחת מהן וניסה לדבר אתה, ולאחר שניסו כמה שפות הם מצאו שפה משותפת (כמעט) – דנון דיבר ספרדית והיא ענתה לו בלדינו. כאשר הוא שאל בפליאה מה לנזירה נוצרית במזרח ירושלים ולשפה של יהודים ספרדים היא סיפרה לו שנולדה למשפחה יהודית בבולגריה והצטרפה למסדר אחרי מלחמת העולם השנייה. הנזירה אמרה ששמה רג'ין קנטי ושיש לה אחות בחיפה ואחיין המשרת בחיל הים, ושאלה אם יוכל לברר מה שלומו. במשך זמן מה לאחר המלחמה דנון וקנטי נשארו בקשר מפעם לפעם, עד שיום אחד כאשר הוא בא לבקר אותה במנזר נאמר לו שהיא עזבה.

עשרים שנה לאחר מכן, בשנת 1987, מני פאר ערך תכנית לציון עשרים שנה למלחמת ששת הימים, ובין השאר ראיין בה את האחות רג'ין. בתום הריאיון היא אמרה שהייתה רוצה למצוא את "החייל יהודה" שעזר לה במלחמה. באותה עת יהודה דנון כבר היה קצין רפואה ראשי ודרגתו תת-אלוף. דנון לא שמע את התכנית של פאר, אבל אחותו שמעה אותה וזיהתה את האחות רג'ין מן הדברים שהוא סיפר לה אודותיה. דנון התקשר לרדיו, התברר לו שהאחות רג'ין שוב בארץ, הפעם במנזר בעין כרם, והקשר בינו לבינה חודש. יהודה דנון ואשתו רות נסעו לפגוש האחות רג'ין, רות הלכה שבי אחר סיפור החיים המופלא של האחות רג'ין והעלתה אותו על הכתב בספר ששמו "אחות ציון".

 

לכל הסיפורים >>