ישעיהו וינוגרד

לאחר כל אותם שנים מצבם של המבנים שבהם שכנה קודם הישיבה היה בכי רע, ובני המשפחה פנו לממשלה בבקשת עזרה לשיקומם ולשיפוצם, אך לא זכו לתשובה כלשהי. לבסוף הם התגייסו, ניקו, סידרו ושיפצו את המבנים, הוציאו מן החדר הסגור את ספרי הקודש והניחו אותם בארון הקודש שנבנה מחדש. הישיבה הייתה מוכנה לחדש את ימיה כקדם.

סב של סבו של ישעיהו וינוגרד עלה לארץ עם משפחתו מפינסק, ישב בצפת זמן מה, ומשם הם יצאו לירושלים במטרה להקים בה ישיבה, בעוד שאחד מבני המשפחה נותר ברוסיה ואסף כספים להקמת הישיבה. בשנת תרמ"ג (1883) הם הקימו בירושלים את ישיבת "תורת חיים", שבמהרה כללה שלוש מאות תלמידים שלמדו בה תורה, והתחרתה בישיבת "עץ חיים" הליטאית. הישיבה נדדה מבית כנסת אחד לאחר בעיר העתיקה, עד שלבסוף עברה למבנה משלה, לא רחוק מן הכותל המערבי.

לאחר עשרות שנות פעילות, מאורעות תרפ"ט הביאו לנטישה של תלמידים רבים עקב התדרדרות המצב הביטחוני, והמרד הערבי בשנים 1939-1936 החמיר עוד את המצב. הישיבה נאלצה לעקור ממקומה, וספרי התורה שלה הופקדו למשמרת בבתי כנסת בכל  רחבי הארץ. בני משפחת וינוגרד הגיעו להסכם עם שוטר ערבי שגר בקרבת מקום – הוא חכר מהם את הבניין והשכיר אותו לאחרים. אותו שוטר גם שמר בחדר סגור את מעט ספרי הקודש שנשארו בישיבה ואת ארון הקודש שלה שפורק. הסכם זה החזיק מעמד במהלך השנים, עד מלחמת השחרור. אחרי מלחמת ששת הימים שבו בני משפחת וינוגרד לעיר העתיקה. אסירי תודה, הם השיגו בשביל השוטר ומשפחתו אישור מיוחד להישאר לגור בביתם בזמן שערבים אחרים שהתיישבו בבתים של יהודים נדרשו להתפנות מהם.

לאחר כל אותם שנים מצבם של המבנים שבהם שכנה קודם הישיבה היה בכי רע, ובני המשפחה פנו לממשלה בבקשת עזרה לשיקומם ולשיפוצם, אך לא זכו לתשובה כלשהי. לבסוף הם התגייסו, ניקו, סידרו ושיפצו את המבנים, הוציאו מן החדר הסגור את ספרי הקודש והניחו אותם בארון הקודש שנבנה מחדש. הישיבה הייתה מוכנה לחדש את ימיה כקדם.

במהלך חגי תשרי בשנת תשכ"ח הזמין וינוגרד את חברי מניין " לוחמיי ירושלים" שהתפללו ליד הכותל להתארח בישיבה, וחלק ממניין זה מתפלל בה עד היום. מאוחר יותר, כאשר חיפשו אברכים  ציונים  מקום בטוח, סמוך לכותל, להקים בו כולל וישיבה ללימוד תורה הם פנו לוינוגרד, ובאתר שבו שכנה ישיבת "תורת חיים" הוותיקה הוקמה ישיבת "עטרת כהנים" השוכנת בו עד היום.