יוסי גמזו

כאשר הגיע למועדון קיבלו את פניו חברי המועדון בשירת השיר שכתב, "הכותל", ביפנית.

כישרון הכתיבה של יוסי גמזו בלט עוד בהיותו ילד ואת השיר הראשון שלו הוא פרסם כשהיה רק בן תשע. את שיריו הראשונים קיבלו לפרסום בכירי המשוררים של ישראל באותה תקופה, אנשים כאברהם שלונסקי ונתן אלתרמן. מאוחר יותר הוא היה כתב ועורך של כתב העת "במחנה גדנ"ע", ופרסם שירים ליריים, טורים מחורזים בענייני השעה וחומרים אחרים בעיתונים דבר, מעריב, על המשמר ובבמות רבות אחרות. ספרו הראשון, אוסף הומורסקות וסטירות, התפרסם כשהיה בן עשרים בלבד.

בזמן מלחמת ששת הימים גמזו היה באחד מצוותי ההווי והבידור של צהל, והופיע עם זמרים ובדרנים אחרים בפני חיילים בכל הארץ. לאחר כיבוש הכותל הצוות שבו נכלל גמזו עשה את דרכו לירושלים, להופיע בפני החיילים שכבשו את העיר העתיקה. הם הגיעו לכותל ומצאו סמטה צרה שסימני הקרב ניכרו בה היטב והייתה מרוצפת בתרמילים של כדורים מכלי נשק. על הרצפה ישבו הלוחמים, מותשים ועצובים, נראים יותר כמנוצחים מאשר כמנצחים, שקועים באבל על חבריהם שנהרגו בלחימה. גמזו נשא את החוויה אתו כאשר חזר לתל-אביב וממנה נולד השיר "הכותל".

"הכותל" הוא שיר מיוחד בין שירי מלחמת ששת הימים, מכיוון שהוא מנציח לצד השמחה גם את הכאב ואת מחיר הניצחון וכולל שורות כמו "הכותל – אזוב ועצבת / הכותל – עופרת ודם". ימים אחדים לאחר שכתב את השיר באו המלחין דובי זלצר ואשתו הזמרת גאולה גיל לבקר את גמזו, הם שמעו שהוא כתב שיר וביקשו רשות להלחין אותו. לא עברו ימים רבים והשיר הולחן והוקלט ואפשר היה לשמוע אותו בכל תחנות הרדיו. השיר זכה להצלחה רבה ותורגם לשפות רבות.

בשנות השבעים גמזו לימד ספרות עברית באוסטרליה, ובעת שהותו שם זכה בתחרות ספרותית, והוא בחר לנצל את הפרס כדי לטוס ליפן, מדינה שתמיד סקרנה אותו. כאשר הגיע ליפן, הוא הוזמן למועדון של אנשי המקויה, שהם יפנים אוהבי ישראל, וכאשר הגיע למועדון קיבלו את פניו חברי המועדון בשירת השיר שכתב, "הכותל", ביפנית. הם העניקו לו מגילה ועליה הנוסח המתורגם של השיר, שאותה הוא מוקיר ושומר עד היום.