יוסי מזרחי

הדרך למזרח העיר נפתחה ויוסי יכול היה לעלות לעיר העתיקה, שממנה בקעו צלילי המואזין שהוא נהנה להאזין להם כילד

אביו של יוסי מזרחי היה מנהיג בקהילה שלהם באיראן – רב, מוהל, שוחט, סופר סת"ם – הוא הנהיג את חברי הקהילה גם כאשר עלו לארץ בשנת 1950, כשיוסי היה בן חמש. השלטונות ביקשו לפזר אותם במקומות שונים בארץ אך חברי הקהילה ביקשו להישאר יחד, ביקשו להתיישב בירושלים. כאשר מוסדות המדינה אמרו שאין מקום עבורם, ענו אנשי הקהילה שהם יסתדרו בעצמם והתיישבו בשכונת ממילא ההרוסה, בצל החומה שהפרידה בין חלקי העיר.

אנשי הקהילה התיישבו בין החורבות, אביו של יוסי מצא מקום מגורים במערה למרגלות מלון המלך דוד, והחלו לפנות את ההריסות ולבנות מחדש. הם חיו בעוני, תחת האיום הקבוע של ירי הלגיונרים ממזרח העיר ושל מוקשים ותחמושת שנשארו בשטח, ואחדים מאנשי הקהילה אכן נהרגו. קירות מגן הגנו על החלונות והדלתות שפנו למזרח העיר ועל העוברים ברחוב, והילדים היו מציבים לעצמם מבחני אומץ – להיכנס לאזור המפורז.

בזמן מלחמת ששת הימים יוסי מזרחי גויס ולחם בארמון הנציב ובדרום העיר, וכאשר חזר לשכונה היא השתנתה מן הקצה אל הקצה. הפחד ששרר ברחובות נעלם, טרקטורים היו עסוקים בהריסת קירות המגן והחומות ובפינוי גדרות התיל, ויוסי כמעט לא האמין למראה עיניו. הדרך למזרח העיר נפתחה ויוסי יכול היה לעלות לעיר העתיקה, שממנה בקעו צלילי המואזין שהוא נהנה להאזין להם כילד. כאשר הגיע לעיר העתיקה הוא עמד במקום שבו עמדו בעבר הלגיונרים ונדהם לגלות שתחושת הביטחון המסוימת שהשרו עליו קירות המגן הייתה ריקה מתוכן. השכונה כולה הייתה פרושה לרגליו, גלויה לחלוטין ונתונה לרחמי מי שהשקיף עליה ונשק בידו. אבל לבו של יוסי מזרחי עלה על גדותיו משמחה, מכיוון שהוא ישב שם בשלום, בשלווה, ללא נשק או כוונה רעה.

לפני שנים אחדות חזר יוסי מזרחי לאזור שבו התיישבו בני הקהילה כאשר הגיעו לראשונה לירושלים, ומצא את המערה שאותה עשה אביו לבית. חלומו הוא להפוך אותה למוזאון שינציח את האנשים שנאחזו בקרקע למרות הקשיים והסכנות.