זמן מסה

גיליון מספר 6, יוני 2016, בעקבות תערוכת "הצלמים" במוזיאון

קוראות וקוראים יקרים,
המצלמות הראשונות הגיעו לירושלים כבר בראשית הצילום ועד מהרה ירושלים הפכה לאחת הערים המצולמות בעולם. תיירים, נוסעים וצלמים מקצועיים שהגיעו לעיר צילמו את המקומות הקדושים, את תושבי ירושלים ואת חיי היום-יום בעיר. בין האתרים שצולמו בלטה מצודת העיר, מגדל דוד, שהפך לסמל ירושלמי ולאחד מסימני ההיכר המובהקים של העיר. למעשה, מגדל דוד הפך לסמל עוד בטרם הגעת המצלמות הראשונות – ציירים ואמנים ציירו ותיעדו את המצודה לאורך השנים מזוויות שונות ובדרכים שונות, שנים רבות לפני המצאת המצלמה. כבר במאה ה-19 ציורים של מגדל דוד עיטרו את קירות בתי הכנסת באירופה לצד אתרים יהודיים דוגמת הכותל, קבר רחל ומערת המכפלה – עיטורים שסימלו כמיהה וגעגוע לירושלים. מבנה המצודה והמגדל הודפסו על מזכרות שונות עשויות מעצי זית שנמכרו לעולי הרגל שהגיעו לירושלים והתנועה הציונית אימצה את מגדל דוד כאחד מסמליה. באופן טבעי, ביסוסו של מגדל דוד כסמל תרבותי נמשך עם הגעת המצלמות הראשונות לירושלים והמצודה הפכה לאחד האתרים המצולמים והמתועדים ביותר בעיר ולאחד מסמלי העיר.
במסגרת סדרת מסה – פוטו ירושלמי נמשיך לסייר בעיר המצולמת ולשמוע על הצלמים, העיר והאנשים שצולמו בה.

מחכים לראותכם.


 

פוטו ז'ורנליזם

הפשטות היחסית והמהירות של הצילום הפכו אותו לנפוץ בקרב כל שכבות האוכלוסייה, בניגוד לתיעוד באמצעות ציור – תהליך שארך זמן רב והיה שמור לבעלי הממון, הצילום היה מהיר וזמין. ההתפתחות הטכנולוגית הפכה את תחום הצילום נייד וזמין אף יותר וכתוצאה מכך האיצה גם את התפתחותו של הצילום העיתונאי.
בתחום הפוטו ז'ורנליזם, צילום העיתונות, תמונה אכן שווה אלף מילים: תמונות מפורסמות נחרטו בזיכרון הקולקטיבי, תמונות של צלמים ש"תפסו את הרגע" והנציחו את התודעה דרך הצילום – חיילים אמריקאים מניפים את דגל ארצות הברית במלחמה, הנערה האפגנית בעלת העיניים הירוקות, ילדה רצה ברחובות וייטנאם לאחר שנכוותה קשות במהלך המלחמה, אדם אלמוני עומד מול טנק בכיכר טיין אן מן שבסין ועוד ועוד.

Ultra-Orthodox Jewish men stand by a mobile artillery piece firing near in the northern Arab village of Fasuta July 24, 2006. REUTERS/Gil Cohen Magen ISRAEL

צילום: גילי כהן מגן / רוטרס, 24.7.2016, גברים יהודים חרדים ליד הכפר הערבי בצפון פסוטה.

גם בישראל צלמי הפוטו ז'ורנליזם קיבעו תמונות רבות בתודעה הקולקטיבית. בין צלמי העיתונות הראשונים שפעלו בירושלים, עלי זערור היה כנראה הצלם הערבי מוסלמי הראשון. זערור נולד בשנת 1902 וכבר בגיל העשרה החל לעסוק בצילום. רוב שנות עבודתו הוקדשו לצילום עיתונאי: בימי המנדט עבד בשירות הבריטים ועבור שירותי ידיעות שונים כולל העיתונות הערבית, בימי מלחמת העצמאות ליווה את צבא ירדן וצילם את נפילתו של הרובע היהודי.

צילום עלי זערור, חור פגז בבית בעיר העתיקה, 1948, אוסף משפחת זערור, ירושלים

צילום: עלי זערור, חור פגז בבית בעיר העתיקה, 1948, אוסף משפחת זערור, ירושלים

בתערוכת הצלמים במוזיאון, מוצגות תמונות שצילם זערור המשקפות היטב את יכולתו האומנותית ואת הצילום הישיר שלו בעת הקרבות בתנאים קשים. תמונת החייל העומד על חורבות בית כנסת החורבה וצילום התופת ברחוב בן יהודה בשנת 1948 הן דוגמאות ליכולת של זערור לתפוס את הרגע ולהנציחו. זערור המשיך את מלאכתו כצלם של עבדאללה, מלך ירדן, ואף צילם את ההתנקשות בחייו. לאחר מלחמת ששת הימים ברח זערור עם משפחתו לירדן. בשובו גילה שאלבומיו נעלמו. לאחר כשלושים שנה הוחזרו למשפחתו אלבומי התמונות שלו.
האם התמונות שצילם זערור משקפות את המציאות? האם בכלל צלמי עיתונות יכולים לצלם תמונות אובייקטיביות? עד כמה התמונה אמינה והאם זווית הצילום של הצלם משפיעה על התוכן? בהרצאה "צילום תחת אש", צלם העיתונות גיל כהן-מגן יספר מניסיונו האישי על מערכת השיקולים שמניעה את הצלם, על אתיקה ועל עבודת הצלם בשעת המלחמה.
לפרטים נוספים>>​

להזמנת כרטיסים >

בחצרות חסידים

צדוק בסן, אחד הצלמים המעניינים שפעלו בירושלים, זכה בשנים האחרונות לפרסום מחדש. בסן נולד בשנת 1882 בירושלים והיה צאצא למשפחה ירושלמית ותיקה שעלתה עם תלמידי הגר"א. בסן, הצלם היהודי הראשון שנולד בעיר, תיעד את חיי הישוב הישן, בניינים, מוסדות, דיוקנאות ואירועים.
בצילומיו פתח צדוק בסן צוהר לעולם המסורתי והדתי של ירושלים. הוא צילם את המוסדות המרכזיים של ירושלים ובהם בתי היתומים, הישיבות, בתי החולים ובתי התמחוי. תמונותיו נועדו בעיקר לשמש לגיוס כספים, אך גם ניכרת בהם רגישות צילומית גדולה והקפדה על כל פרט. תמונותיו מבוימות וניכר שהוא מנצל את החללים בהם צילם כשהוא מעמיד את המצולמים ומשחק באור וצל בצילום שחור לבן. בעבודותיו בסן בנה את הקומפוזיציה הכמעט מושלמת: הוא הקפיד להשתמש בחפצים, בכלים, במרחב, בדמויות האנשים ואפילו בלבושם.
אחת התמונות המרשימות של צדוק בסן היא מבנה בית היתומות של דיסקין בשנת 1924, בעת תהליך הבנייה – את פועלי הבניין העמיד בקדמת התמונה ובכך יצר קומפוזיציה מרשימה ביותר של הבניין.

צדוק בסן, יתומים בשעת מלאכה

צילום: צדוק בסן, יתומים בשעת מלאכה

בתמונה אחרת, נראים יתומים בשעת המלאכה: הדמויות בצילום מוקפדות ביותר, לבושן בשחור ולבן, כל אחת מהדמויות שקועה בתהליך העבודה. התבוננות מעמיקה בצילום חושפת את "קישוט" החדר על ידי פרטי הלבוש, הכובעים והעמדת הדמויות. עבודתו של צדוק בסן אפשרה הצצה לעולם הדתי של היישוב הישן. בדומה לצילומיו של בסן, גם הצלם גיל כהן-מגן הצליח בעבודתו לחשוף מעט מהעולם החרדי של ימינו תוך כדי בניית אמון עם הדמויות המצולמות. במהלך שנות עבודתו בקרב החברה החרדית, הצלם גיל כהן-מגן הפך לצלם כמעט מקומי ומצלמתו שחצתה את הגבולות המוצבים לפני העולם החרדי מאפשרת למתבונן מבחוץ להכיר צדדים חדשים של עולם זה.
"…האינטראקציה עם בני הקהילות החרדיות, שעד אז ידעתי עליהן כה מעט, הקסימה אותי והציתה בי את אש הסקרנות. כצלם חדשות שהורגל במראות של פיגועים, הפגנות ומלחמות, הרגשתי שתיעוד הרחוב החרדי צובע את עבודתי השוחקת בצבעים מרעננים ונעימים יותר. העדשה שלי מצאה את דרכה אל תוככי מאה שערים, אל רחובות שעיקר ההתרחשות בהם הוא סביב אלוהים ומשנתו. נשביתי בקסם הרוחני שנגלה לפניי בחסידויות הירושלמיות, והחלטתי להמשיך לחקור את העולם הזה באופן עצמאי. ההתחלה לא היתה קלה, זרותי בלטה בתוך הקהילה ונוכחותי טרדה את מנוחתה."
לאחר שנים של פעילות בקרב העדות החרדיות, הוציא כהן מגן את ספרו ב'חצרות חסידים', המאפשר לנו להציץ אל הפרויקט המרתק שלו: יחסי הידידות והאמון שנבנו בין הצלם שהגיע שבא מעולם חילוני עם מצלמה "מאיימת" לבין החברה ה"סגורה" שאינה מאפשרת כניסה לזרים. צילומיו מציגים את חיי היום יום, שמחות, וחיי הדת. בהרצאתו "בחצרות חסידים" יאפשר הצלם גיל כהן מגן הצצה אל העולם החרדי ואל חוויית הצילום בחברה הסגורה.
לפרטים נוספים >>

להזמנת כרטיסים

תמונה היסטורית

הצילום בארץ ישראל החל כבר עם המצאת המצלמה בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19. עם הופעת הצילום בארץ ישראל ירושלים הייתה אחד היעדים המרכזיים של הצלמים שהגיעו לישראל.

צילום: שלמה נרינסקי, איש זקן בירושלים, 1910–1921 לערך | אוסף מוזיאון מגדל דוד

צילום: שלמה נרינסקי, איש זקן בירושלים, 1910–1921 לערך | אוסף מוזיאון מגדל דוד

לרוב צלמים אלה הגיעו על מנת לתעד את הארץ וכן כדי להציג ולמכור את שלל התמונות שלהם באירופה. תיעוד זה התאפיין בצילום האתרים המקודשים ובצילום האתרים ההיסטוריים שעניינו את החוקרים הרבים שבאו במטרה לבצע חפירות ארכיאולוגיות ולתור את הארץ. לא פעם בלט בזווית הצילום שבה בחרו להציג את נופי הארץ ויושביה מבט מערבי ואירופאי. סגנון זה של צילום מכונה צילום אוריינטליסטי שמשתמעת ממנו ההתנשאות המאפיינת גם את האימפריאליזם האירופאי על המזרח. הצילום בתקופה זו היה מבוים והאופן שבה ייצג את המציאות ואת חיי היום יום שנוי במחלוקת: המבט הזר, הלא ישיר, שבו התבוננו הצלמים המערביים על המזרח והרומנטיזציה של ה'אוריינט' באו לידי ביטוי בצילומים באווירה ייחודית ואף דמיונית.
באמצע המאה ה-19 אופי הצילום השתנה והפך פחות אוריינטליסטי. היו לכך מספר סיבות עיקריות: עם התפתחות הטכנולוגיה המצלמות השתכללו וניתן היה לצלם גם דמויות ולא רק נופים ובנוסף, הצלמים הכירו טוב יותר את האזור, את אנשי ירושלים ואת התרבות המקומית ומשום כך נושאי העניין ומושאי התיעוד שלהם התרבו. סיבה מעניינת נוספת להשתנות אופי הצילום היא פתיחתם של בתי הפוטו בירושלים. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו להיפתח בעיר בתי פוטו מקצועיים והפכו את תחום הצילום נגיש ומעניין גם לתושבי העיר. המקומיים שעסקו בצילום הכירו את העיר וצילמו אותה "בגובה העיניים".

שלמה נרינסקי, שער הרחמים, 1910-1921 לערך, אוסף מוזיאון מגדל דוד

צילום: שלמה נרינסקי, שער הרחמים, 1910-1921 לערך, אוסף מוזיאון מגדל דוד

בין הצלמים שפעלו בארץ היו יהודים רבים שהגיעו לישראל עם מצלמותיהם ועם הידע שרכשו באירופה. אחד מהם היה שלמה נרינסקי, צלם יהודי שנולד ברוסיה ואת לימודי הצילום רכש ככל הנראה בברלין. נרינסקי עלה לישראל בעלייה השנייה ופעל בירושלים כ-15 שנה. הוא היה חובב תרבות ועסק במוזיקה, ציור ודרמה. הוא החזיק בבעלותו בית פוטו אך לא ויתר על האומנות ובעזרת מממן החל בהפקה של סדרת צילומים של נופי ארץ ישראל.

לפחות גוף אחד בירושלים לא אהב את עיסוקו האומנותי של נרינסקי – היו אלה מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית. צלמי מחלקת הצילום עסקו בצילום מסחרי של נופי העיר ואנשיה ואת התמונות שצילמו מכרו לתיירים שהגיעו לבקר בירושלים. תמונותיו של נרינסקי שהודפסו כגלויות היוו תחרות עבור מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית. כדי למנוע את תחרות, צלמי המחלקה קנו את כל תמונותיו ובכך העלימו אותן מעיני ההיסטוריה למשך שנים רבות. רק לאחר שנים רבות נמצאו אוספיו ונחשפו לציבור.
הצטרפו אלינו לסיור עם הצלם ומורה הדרך ברוך גיאן בעקבות הצלמים הראשונים של ירושלים והצילום ההיסטורי בעיר. לפני הסיור יתקיים שיח גלריה וסיור בתערוכה עם האוצר ד"ר שמעון לב
לפרטים נוספים>>​

להזמנת כרטיסים