הרובע הנוצרי, העיר העתיקה, ירושלים

זמן מסה

גיליון מספר 8, אוגוסט 2016
פנים רבות לה – סיורים בעקבות הקהילות הירושלמיות

קוראות וקוראים יקרים,
שער יפו
סדרת הקיץ 'פנים רבות לה' עוסקת בקהילות השונות והמגוונות שיוצרות פסיפס אנושי ייחודי בעיר ירושלים. בירושלים חיים בני דתות ולאומים שונים והם שיוצרים בה את ייחודה ואת קסמה הרב תרבותי. מטרתנו לפתוח דלת לעולמות המגוונים של תושבי העיר ולהיפגש בכל פעם עם נציגים בני המקום – לשמוע על מנהגיהם, מורשתם, על אורחות חייהם ועל ירושלים שלהם.
בחודש יולי יצאנו לסיור מרתק בעקבות משפחת דג'אני – אחת המשפחות המיוחסות בקרב ערביי ירושלים. משפחה זו שקיבלה מידי הסולטאן סולימן המפואר את מפתחות קבר דוד והחזקה על מתחם הר ציון ומאז כונתה דג'אני-דאודי.
במפגש הבא בסדרה נכיר את הקהילה הסיריאנית בירושלים, קהילה שפרשה מהכנסייה האמפריאלית הביזנטית במאה החמישית לספירה הנוצרית. הסיריאנים, שמקורם בסוריה, הקימו כנסיות ומנזרים סביב המקומות הקדושים בירושלים ובית לחם. עד היום כוהני הדת והנזירים של הקהילה דוברים ארמית, ניב של הלשון הסורית. נצא לסיור ומפגש בהדרכת חנה בנדקובסקי, מנהלת תוכניות במרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים.

 

מחכים לראותכם,

מוזיאון מגדל דוד


 

הסיריאנים דוברי הארמית

כנסיית הסיריאנים, העיר העתיקה, ירושליםעל קיר הכנסייה הסיריאנית הקטנה בירושלים קבועה כתובת עתיקה המספרת כי כאן היה ביתה של מרים, אמו של יוחנן, המכונה בברית החדשה גם מרקוס. כתובת זו שבכנסיית סנט מרק הסיריאנית התגלתה בשנת 1940. הכתובת כתובה בכתב סורי קדום, אסטרנגלה  שעדיין נמצא בשימוש בכתבי קודש של בני העדה. הכתובת משמרת מסורת עתיקה ולפיה כאן במקום זה היה ביתה של מרים אמו של ישוע, שחיה עם תלמידו יוחנן ובמקום זה הם מזהים את החדר בו נערכה הסעודה האחרונה, ואליו התאספו התלמידים לקבל את רוח הקודש, חמישים ימים לאחר התחיה. לבית זה ברח פטרוס מפני חיילי אגריפס כמסופר בספר מעשי השליחים ובאותו חלל נשמרה איקונה עתיקה, שעל פי המאמינים צויירה בידי לוקאס המבשר בעצמו.

בקרבת הרובע היהודי, בגבול הרובע הארמני נמצא מזה דורות רבים מרכזם החשוב של הסיריאנים בירושלים. הסמטה מובילה אל שער יפה הנפתח אל חצר נאה. לצד השער מצוי שלט המסביר כי מקום זה הוא כנסיית סנט מרק "מרכז העדה הסיריאנית-האורתודוכסית, מקום מושב הארכיבישוף, ו'מקום הסעודה האחרונה', ו'טקס רחיצת הרגלים' והכנסיה הראשונה".הדלקת נירות בכנסיה, הקהילה הסיריאנית

מהחצר נכנסים לכנסייה קטנה, כנסייה זו אמנם נבנתה מחדש בתקופה הצלבנית, אך כמו רבות אחרות היא ניצבת על שרידים קדומים יותר מימי הביזנטים. במקום יספרו לכם שביתו של יוחנן חרב עם חורבן ירושלים ונבנה מחדש כשהקהילה היודאו נוצרית שבה  מפלה שבעבר הירדן, לאחר המרד.

הקהילה הסיריאנית היא אחת הכנסיות שהתפצלו מהכנסייה האמפריאלית הביזנטית בעקבות וועידת כלקדון לאחר שנת 4551, ועידה שעסקה במחלוקת על טבעיו של ישוע. ניתן להניח שהסיבות לפילוג לא היו תיאולוגיות בלבד אלא קשורות לענייני סמכות ולרקע התרבותי של הפורשים. בהמשך לאותה מחלוקת הוקמו קהילות עצמאיות נוספות כמו הכנסיה הארמנית והקופטית. ראש הכנסייה, הפטריארך הסיריאני של אנטיוכיה, יושב בדמשק, ולא באנטיוכיה (היום אנטקיה שבתורכיה). עם עזיבתם את הכנסייה המרכזית היו הסיריאנים הרובע הנוצרי, העיר העתיקה, ירושליםלקבוצה נרדפת בעולם הביזנטי של אותם ימים, מצבם הפיזי התדרדר ומספרם הצטמצם. היה זה יעקב בראדי במאה ה6 (לבוש הבלויים) בישוף אדסה (אורפה של ימינו) שהצליח לשקם את הקהילה ואף להביא אותה לשגשוג על ידי ארגון המאמינים והקהילה ויצירת הנהגה דתית שהובילהאת המאמינים. לאחר הכיבוש המוסלמי במאה ה-7 ירד לחצם של הביזנטים הנוצרים והקהילה גדלה ואף התפשטה עד לאזור עיראק של ימינו. מאז ימי השגשוג ידעה הקהילה ימי תהילה וימי שפל, ולאורך ימי הביניים והעת החדשה נפגעו הסיריאנים מפלישות ומרדיפות שפגעו בכנסייה ובמאמיניה.
עד היום משתמשים הסיריאנים בארמית כשפת התפילה, שפה שהיתה שגורה בפי ישוע ותלמידיו בני המקום. במהלך השנים השפה הערבית תפסה את מקומה של הארמית כשפת דיבור ורק במקומות מסויימים היא משמשת שפת יום יום, אך הארמית לא איבדה את את מעמדה כשפת הליטורגיה וכתבי הקודש.

בואו לראות את הכנסייה המיוחדת, לשמוע על המסורת והמנהגים,
לגלות היסטוריה של קהילה קדומה ולשמוע היכן חיים המאמינים בארץ ובעולם.

הסיור והמפגש יתקיים ביום חמישי ה-4 לאוגוסט בשעה 17:00 >>

להזמנת כרטיסים

רוצים לקרוא על המפגשים הבאים בעקבות קהילות ומשפחות בירושלים? בקרו בעמוד הסדרה באתר>>