TWD-MOD-3271

אמצעי ההגנה של שליטי ירושלים

נכתב ע"י: נטע ירון
|
17/03/2020
142

ההיסטוריה מספרת שבמהלך השנים שלטו בירושלים ממלכות, מעצמות ואימפריות רבות שהביאו אל העיר בני דתות שונות – יהודים, מוסלמים ונוצרים. תושבי ירושלים שתמיד ידעו מלחמות, מגפות, מצור וחורבן, למדו להגן על עצמם ועל העיר עד לבואם של ימי הניצחון, הבנייה, ההתחדשות והשגשוג.

.
מצודת ירושלים, הידועה כמגדל דוד אוצרת בתוכה סיפור בן למעלה מ-3,000 שנות היסטוריה – מימי מלכי יהודה ועד הימים האלה ממש. המצודה בצורתה הנוכחית היא דוגמה מרשימה לאדריכלות צבאית מימי הביניים. כמו עוגת שכבות משובחת במיוחד, היא נבנתה מחדש על ידי הממלוכים ששלטו בירושלים בשנים 1260-1517 אך כוללת גם מרכיבים אדריכליים מוקדמים יותר מהתקופה הצלבנית ותוספות צבאיות מהתקופה העות'מאנית המאוחרת יותר.
המצודה ממוקמת בנקודה הגבוהה ביותר בעיר העתיקה (מגדל פצאל ועליו נקודת התצפית, מתנשא לגובה 777 מטר מעל פני הים!). מסיבה זו שימשה המצודה כנקודת ביצור או קריה שלטונית עבור כל שליטי וכובשי העיר לאורך ההיסטוריה.

איך הגנו על עצמם יושבי המצודה מפני הסכנות האורבות בחוץ?

בית השער
מתחם הכניסה למצודה המשמש כמחסום. בית השער היה קו הגנה נוסף של המצודה – מראשו אפשר היה להוריד במהירות שבכת ברזל שהגנה על הפתח ומנעה את כניסתם של אורחים לא רצויים. בחדר המשמר שבבית השער נבנו שני מעברים ניצבים זה לזה, כך שאויב המבקש לפרוץ פנימה נאלץ להתעכב ולהאט את תנועתו. משום כך הייתה זו נקודה טובה למארב לצורך הגנה על המצודה.

השער הראשי בזמן עבודות שימור

השער הראשי בזמן עבודות שימור

חרכי ירי ושיניות
במרווחים קבועים לאורך החומות נפערו חרכי ירי אנכיים וצרים. החרכים נבנו בתוך קשתות המאפשרות לשומרי המצודה לעמוד מצידן הפנימי ולכוון את נשקם אל מחוץ למצודה מבלי להיחשף ולהסתכן. השיניות גם הן עמדות ירי המצויות בחלקם העליון של החומה ושל המגדלים ומשמשים מגן לקשתים ועמדות ירי אל התוקפים.

_DSC0414

חרך ירי

שיניות החומה

שיניות החומה

 

משיקולי
במרומי המגדלים של המצודה נבנו מרפסות קטנות הנקראות "משיקולי". המרפסות בנויות אבן תוכננו בחלקה העליון של החומה, בנקודות החולשה של המבצר ומהן המגינים היו יכולים לשפוך שמן רותח, לירות או להשליך אבנים וחפצים כבדים על האויב.

משיקולי

משיקולי

פשפש
פתח קטן בחלקה התחתון של החומה. מעברים נסתרים בין חצר המצודה לחפיר שימשו את מגיני המצודה ואפשרו מתקפת פתע נגד פולשים. בעת הצורך, שימשו מעברים אלו לצורכי אספקה ותגבורת, למעבר שליחים ומרגלים, ובעת צרה אף למילוט.

פשפש המוביל לחפיר הדרומי

פשפש המוביל לחפיר הדרומי

פשפש המוביל לחפיר הצפוני

פשפש המוביל לחפיר הצפוני

חלקלקה
תוקף שהעז להסתער על המצודה נתקל מיד בחפיר עמוק עשוי שני קירות אבן מקבילים. אחד הקירות, הנקרא "חלקלקה" נבנה בשיפוע כדי להקשות על התוקפים. החפיר שימש מכשול יעיל והעניק ליושבי המצודה עמדת הגנה טובה מול האויב המסתער.

חלקלקה

חלקלקה

חפיר
המצודה נבנתה בימי הביניים, וכמו מרבית המבצרים של אותם ימים גם היא הוקפה בחפיר. בנגידו לחפירים האירופיים, החפיר של מצודת ירושלים היה חפיר יבש, ללא מים.

החפיר ומבט אל בית השער

החפיר ומבט אל בית השער

החפיר

החפיר

בתקופה העות'מאנית שנמשכה 400 שנה, ישבו החיילים הטורקים במצודה והחפיר הלך והתמלא בפסולת שהושלכה לתוכו – מתוך המצודה ומחוצה לה. בשנות ה-80 של המאה ה-20, במסגרת הכשרת המצודה למוזיאון, נערכו בחפיר חפירות ארכיאולוגיות נרחבות. טונות של עפר ופסולת הוצאו ממנו והתכולה העידה על החיים במצודה בתקופה העות'מאנית: בין היתר נמצאו כפתורי מדים של הצבא הטורקי, שעווה לעיצוב השפם, שברי ספלי קפה ומקטורות חרס.

בסוף התקופה העות'מאנית המצודה איבדה את תפקידה הצבאי והחיילים שאיישו אותה היו לא יותר מאשר ביטוי סמלי לנוכחות השלטונית בעיר. ממש אפשר לדמיין את החיילים הטורקים שישבו במצודה בתקופה זו וחיפשו דרך להפיג את השעמום: עם מקטרת בזווית הפה, ספל קפה שחור ביד אחד וקצה שפם מעוצב ביד השנייה.

 

מבוסס על קטעים מהספר "עיר במצודה: סיפורה של מצודה ירושלים", רנה סיון.

ניתן לרכוש את הספר גם באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

כתיבת תגובה

יש לכם מה להגיד ?

*